המכון הישראלי לדמוקרטיה השיק בת"א מיצג בשם "שער הדמוקרטיה הישראלית". עיקרי תכניו מצויים במרשתת ודי בהם להבין שהסיפור האמיתי אינו תיאור האירועים, אלא המרת סיפור המסגרת מ"תולדות מדינת ישראל" ל"תולדות הדמוקרטיה הישראלית".
הרוח האולטרה־ליברלית, השלטת באקדמיה הישראלית, לבשה בשנים האחרונות מחלצות חדשות, והיא שוללת מיהדותה של המדינה אפילו את ליטרת הלגיטימיות הדלה שהיתה רגילה להעניק לה. קל להבחין בתהליך דרך הפניית המבט לשלושה שלבים:
(1) ימי הראשית והעשורים הראשונים - ישראל מוצגת בהכרזת העצמאות כ"מדינה יהודית", וככזו היא מצויה בקונצנזוס. ההכרזה מבהירה שישראל תשמור על זכויות שוות ומלאות של כל אזרחיה, אך את מהותה היא קובעת שוב ושוב כמדינה יהודית.
(2) שנות התשעים - המונח "מדינה יהודית ודמוקרטית" מושרש בשיח ואף נכנס לחוקי יסוד אחדים. הוא מקבע את היסוד הדמוקרטי לצד היסוד היהודי, שנתפס כאח הבכור. ניתן כיום רק להתגעגע לאיזון המשתקף במונח הזה ולהכרה שהדמוקרטיה בישראל נשענת על אופייה היהודי.
(3) השנים האחרונות - "החברה הישראלית" ו"הדמוקרטיה הישראלית" מחליפות בקרב דוברי האגף הליברלי את השיח הישן באופן מושלם. המונח "מדינה יהודית ודמוקרטית" הפך לשם גנאי אצל "מביני הדבר", ולחלופין למונח נחות המיועד להמונים הנבערים, שלא מכירים את נפלאותיה של חברה נטולת זהות לאומית.
דומה שהרגע המכונן של השלב השלישי היה "נאום השבטים" של הנשיא ריבלין מ־2015, שבו הפכה המדינה היהודית למדינת שבטים, שהמכנה המשותף היחיד שלהם הוא הדמוקרטיה. רוב הציבור הישראלי אינו מודע לאופן שבו נגזלה ממנו באחת "המדינה היהודית" המפורסמת.
לרוע מזלנו, הפך הנאום הזה למעין מגילת עצמאות חדשה, ולתוכנית אופרטיבית רחבה, שבאמצעותן מתבצע במדינה ניתוח כפוי לשינוי זהות. תחת השם המכובד "פרויקט תקווה ישראלית" יוצאת מבית הנשיא קריאה ברורה לטשטוש אופייה היהודי של המדינה, ולהמרתו באופי אזרחי שאיתו יוכל להזדהות כל אזרח במדינה, אף אם אינו יהודי, או שהוא עוין את המפעל הציוני.
רוב פעולות "תקווה ישראלית" מבורכות: עידוד דיאלוג, סובלנות והכלה בין קבוצות בחברה הישראלית. אלא שהעטיפה המושגית, הופכת אותו למפעל מגויס ואנטי־דמוקרטי, המקדם בנושא כה מרכזי עמדות קיצון, המנוגדות לרצונו המוכח של הבוחר.
באופן תמוה הפך נאום השבטים לטקסט מכונן בעשרות תוכניות שמפעילה המדינה להשתלמויות והכשרת בכירים בשירות המדינה. הכוונות טובות, אך אי אפשר להתעלם מהנפץ הטמון בטקסט, כמו גם מהעובדה שבמעטה של חתירה להכלה ופיוס, הטקסט הזה משסע את החברה היהודית בישראל באופן פשטני ומלאכותי לקבוצות מובחנות, שאין להן ייצוג בעולם הממשי.
יתרונו של נאום השבטים ברור וטוטאלי: הצגת חלופה בהירה ושיטתית לעקרון היסוד של המדינה היהודית. את זאת הבינו היטב במכון הישראלי לדמוקרטיה. לא לחינם הם הגדירו אותו כאירוע מכונן והציבו אותו בפסגת המיצג של "תולדות הדמוקרטיה הישראלית".
ד"ר אסף מלאך הוא ראש המכללה למדינאות ויו"ר ועדת המקצוע ללימודי אזרחות
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו