ופשוטים הדברים, ומותר ומותר לשמוח ביום ההולדת של מדינתנו. נס התקומה והתחייה המדינית, קיבוץ הגלויות מארבע כנפות, תודה לאל. וכל זה הושג כשלאורך שנות עצמאותנו, יד אחת לא הייתה פנויה משום שאחזה בחרב.
מלכתחילה, חגיגות השבעים "לא באו טוב" לקבוצה ידועה ונרגנת. על כן מצאו בהפקת החגיגות רק צדדים שליליים. הסמלים לא טובים, המשואות לא לעניין, הריקודים וולגריים, הדגל יהודי מדי, ההמנון שוביניסטי ובכלל עדיף למדינה לשבת בחושך ולתנות דלותה הכבויה.
עכשיו נטפלו לשרית חדד שחידשה את "מכורה שלי" של לאה גולדברג (חידוש נפלא, שגרם לי לדמוע). הטענות: היא לא נשמעת כמו המקור (זה מנוסח גרוע יותר), ולאה גולדברג כתבה את השיר בכלל על ליטא מולדתה, ששם רוב הזמן סגריר וגשמים. ואז נשלחו חיצי לעג כלפי שרת התרבות מירי רגב על בחירתה לפתוח את הטקס עם השיר, והשמחה רבה. בוודאי, רק שם יודעים לקרוא שיר.
ייתכן שגולדברג כתבה את השיר על ליטא. ייתכן שלא. הדברים אינם נטועים במסמרות. אפשר שלקחה את נוף ילדותה והשליכה על נופה העכשווי בארץ ישראל. ייתכן שדיברה על מצבים נפשיים.
חשבתי לקרוא את השיר כאמירה אקטואלית: הסגריר, הגשמים הגנות והחרפה מייצגים את האופן שבו קבוצת הנרגנים רואה את המדינה. לכן הם פורשים מהכלל ובזים לציבור החוגג. אבל מולם "כל קבצנייך עומדים ברחוב, ונושאים חיוורונם אל האור הטוב, וכל קבצנייך שמחים". הקבצנים האלה עשויים להיות עניי הרוח, או המוני עמך בית ישראל, שתודעתם מותקפת מדי יום על ישראליותם ויהדותם ושמחתם בכל (האור) הטוב; אלה שמוצגים כנלעגים על "פשטותם" לצדד בישראל מול אויביה, שמתגאים בהמנון הלאומי ולא חשים בעיה לשיר שכל עוד "לפאתי מזרח נפש יהודי הומייה", לא אבדה תקוותנו. "קבצנים" גם במובן "להתקבץ", אלה הנאספים ברחובות ובכיכרות ופשוט שמחים. מין בריאות נפשית מוזרה.
אבל מה תגיד החבורה הלועגת, לאופן שבו חווה אלברשטיין קראה את השיר, בראיון לערוץ 2: "המשפט הנפלא מכולם '(לתנות) דלותך הזוהרת', לוקח אותי לילדות, לשיכוני העולים הקטנים שבהם גדלתי, עם כל האנשים הצנועים והפשוטים שהגיעו מסוף העולם... להתחיל הכול מהתחלה". "ומעיר לעיר, ממדינה למדינה, אָנוּדָה עם שיר ותיבת נגינה"- "זאת התחייבות שלקחתי על עצמי, להופיע בכל מקום בעולם ובארץ ולספר את הסיפור של האנשים שלי". סיפור העלייה המופלאה "מסוף העולם" ובניית הארץ.
ואלברשטיין ממשיכה: "רק אחת בעולם את שבחך אמרה; וגנותך, חרפתך – כל היתר". "זה אקטואלי, כי יש לנו תחושה שכל העולם נגדנו, כבר הרבה שנים". לא רק בחוץ מגנים ומחרפים אותנו, אלא גם בתוכנו ומתוכנו. ולכן: "זה גם מחדד את השליחות שלנו כאמנים לא להיות פטליסטים ולהגיד: 'אין ארץ, נגמרה הארץ'; (אלא) תמיד לנסות למצוא את האור, את החיובי שקיים ולא להיות הרסני... לומר לארץ הקטנה הזאת 'אני מקבלת אותך ככה, כמו שאת'".
אז עם קריאה כזאת של השיר, אתם עדיין חושבים שלא מתאים לפתוח אתו את חגיגות העצמאות?
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו