כישלון משנתו של חמאס

מארגני "תהלוכת השיבה הגדולה" מעזה הודיעו כי ביום השישי ה־13 יישרפו דגלי ישראל סמוך למוקדי החיכוך בגבול הרצועה ויונפו דגלי "פלשתין". כמה סמלי הוא התאריך שבו בחרו הפלשתינים לשריפת דגלינו, שהרי ב־8 אפריל 1933 החליטו הגרמנים לשרוף את הספרים היהודיים "המאיימים על הרוח הגרמנית" וב־10 מאי 1933, בהוראת גבלס, שרפו יותר מ־20 אלף ספרים שנכתבו בידי יהודים.

ואכן, סימון מגיני דוד על החנויות וליל הבדולח בישרו על השמדת היהודים בידי עמי אירופה. שר ההיסטוריה צופה בלעג במדינאי אירופה הפוגעים בישראל לאחר שאבותיהם הוליכו אך אתמול את היהודים למשרפות. מנהיגי היבשת המתאסלמת המזדהים עם אויבינו מנסים לכבול את ידי ישראל בטיעוני "מידתיות". בכירים באיחוד האירופי, כמו הגברת מוגריני, סובלים מ"מיגרנה" אנטישמית ומנסים "להתמרק" ברמיזות שביחסנו לפלשתינים אנו "נאצים" כאבותיהם. 

כתשובה לנחילי הטרוריסטים הפושטים על גבולנו, תובעים האירופאים המתחסדים מישראל "מידתיות", ומתעלמים מרצח העם בסוריה. לשיטתם, איננו נוהגים ב"מידתיות", שהרי במלחמותיהם מחקו ערי אויב על יושביהן. לפיכך, אם "מידתיות" היא הכוח הנחוץ להניא את האויב מלהמשיך בטרור, לנוכח המשך תוקפנות הפלשתינים יש להכות בהם במשנה עוצמה. 

תהלוכות "השיבה הגדולה" הן מסר רב משאלות ומועט תשובות. תבוסות חמאס בכל אפיקי הטרור הובילו אותם, כמעשה ייאוש, להקריב את בני עמם בעימות חסר סיכוי במחיר בורסה של 3,000 דולר ל"שאהיד", רק כדי שהמערב "הצלבני" ירחם על הארגון האסלאמיסטי המופעל על ידי איראן ויגנה אותנו. בסוף מהלך האיוולת ייתכן שהמצרים יפתחו את מעבר רפיח, הרש"פ תסיר את הסנקציות וישראל תגביר את היקף האספקה לרצועה. 

בהטפות חמאס המסרב להיפרד מנשקו, מתרפקים "האימאמים" על מסורות חברי השליח שנרדף על ידי כופרי מכה ובהוראתו גלו לחבש. 

 

פעיל פלשתיני בגבול עם עזה // צילום: רויטרס

 

אלא שאללה מצווה את אדמת ארץ ישראל בקוראן כירושת נצח ליהודים ואבוי, הפלשתינים לא מוזכרים שם. ניסיונו הנואל של חמאס להציף את ישראל בפושטים ולטבוח באזרחיה לאחר שנכשלו במלחמות, בטרור, בטילים ובמנהרות - הוא מאבק נגד הרצון של אללה, ונידון לכישלון. 

אלא שכופרי חמאס מתעקשים: לא לחלוקת הארץ, לא לאזרוחם במדינות ערב ולא לפיצויים. תביעתם טוטאלית: לחזור ל"פלשתין" ולעקור את היהודים מהשורש. אולי "שוברים שתיקה" ישנו דעתם במו"מ ישיר? ההיסטוריה מלמדת שהיכן ששהו הפלשתינים - בכוויית, בירדן, בסוריה ובלבנון - בגדו במארחיהם ושפכו את דם עמם. 

"תהלוכות השלום" אינן "אנטיתזה" למשנת הטרור של חמאס. מדובר באפיק מקביל, נואש, לכישלון משנתו. בשעה שבמדינות האזור רוצחים הערבים איש את רעהו והפלשתינים מתנקשים זה בזה, טוענים הצבועים שבינינו כי "תהלוכת השיבה" של הפלשתינים היא "קלף מנצח" ועל ישראל לנצל ההזדמנות, ולהתאבד בדרכי שלום.

בצל איומי איראן להשמידנו, בחרו בני חסותם הפלשתינים לשרוף את דגל ה"מגן דוד". מכחישי השואה הפלשתינים, העורגים למופתי הנאצי חאג' אמין אל־חוסייני, והניפו צלב קרס סמוך לגבולנו, אימצו את "הפרוטוקולים של זקני ציון". כאדוניהם האיראנים השורפים את דגלי ארה"ב וישראל, ישרפו את דגלינו ביום שישי כחלק מטקס "וודו", שבמהלכו הורגים כופרים פגאנים את אויביהם בנעיצת סיכות ובשריפת בובותיהם. 

מדובר בהתנגשות חזיתית בין רצון השמד הפלשתיני לבין קיום ישראל. יש פלשתינים המתפארים בכך של"ענתרה בן שדאד" (גיבור ערבי) היה יתרון של שעת כוח סבל על פני אויביו, אלא שלעמנו יש נצח של עוצמה. הם מתבוססים באפר צמיגיהם, ואנו מתבססים בארצנו. נוכח האסון ההומניטרי שאליו הוביל חמאס את העזתים, מתגשמת עתה קללת ערפאת: "מי שלא מוצא חן בעיניו, שישתה את מי הים (והביוב) של עזה"

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו