הקרן החדשה: איום אסטרטגי

קרן נוסדה בארה"ב ב־1979, וכבר 39 שנים נטועה עמוק כמעט בכל מוקד כוח אצלנו. שם הארגון משמעותי: לא "הקרן החדשה לישראל" אלא הקרן לישראל חדשה (New Israel Fund). החזון הוא ישראל חדשה. 

מדובר אפוא בארגון זר שמטרת העל שלו היא להפוך את ישראל למדינת כל אזרחיה (ומסתנניה). בסוגיה זו אין הבדל גדול בין גישתם של ראשי הקרן ומממניה לזו של חנין זועבי או ג'מאל זחאלקה. 

זרועות הארגון התארכו עם השנים. הוא פילס דרכו בעקביות, תוך שימוש בדמוקרטיה השברירית במגוון תחומים: ביטחון, משפט, פוליטיקה ותקשורת. מטריד עד כמה אסטרטגיית־העל של הארגון מדויקת ופעילותו ענפה וממוקדת. הקרן, על שלל ארגוניה, מחלישה את הממד היהודי־מסורתי של ישראל. לא מופרז לקבוע שמדובר באיום אסטרטגי.

המטרות מוסוות במכבסת מילים יפות: זכויות אדם, צדק חברתי וכלכלי, מאבק בגזענות, חופש דת, קידום שיח דמוקרטי, איכות סביבה. אין אדם נאור שיתנגד לזה - בוודאי לא במחנה הלאומי (על אף הנטייה בשמאל הקיצוני לצבוע את הימין בצבעים שחורים של אטימות ורוע - ולנכס לעצמו באופן בלעדי אבירות על זכויות אזרח, צדק ורגישות חברתית). 

ואולם די לתרגם את המטרות לשמות הארגונים הנתמכים בידי הקרן, כדי לחשוף את האמת. מדובר במסך עשן ש"תרומתו" לחוסנה של ישראל מפוקפקת: בצלם, עדאלה, רופאים למען זכויות אדם, שוברים שתיקה, מחסום ווטש, יש דין, המוקד לפליטים ומהגרים, מולד, מרכז מוסאוא, נשות הכותל - אלה רק חלק מהגופים הנתמכים בידי הקרן, לתפארת מדינת ישראל.

בפועל, עושה רושם שראשי הארגון מסרבים להשלים עם דבר הבוחר הישראלי, ובאמצעות כסף זר רב, כפי שפירט כאן אתמול עקיבא ביגמן, פועלים ללא לאות לשנות את אופייה של המדינה, תוך הפעלת לחץ חיצוני בלתי פוסק מצד מדינות וארגונים העוינים דרך קבע את ישראל - חלקם אנטישמיים, חלקם "רק" אנטי־ישראליים. 

הקרן זיהתה את החוליה החלשה במערכת הישראלית: יחסי הכוחות בין הרשויות (המחוקקת והמבצעת) לבין האקטיביזם השיפוטי המופרז של בית המשפט העליון. כך הצרה הקרן את צעדי הממשלה הנבחרת פעם אחר פעם. רק בעניין המסתננים הוגשו בשנים האחרונות שבע עתירות לבג"ץ, בהצלחה מסחררת. 

העיוות הזה יוצר הפרה בוטה של האיזון השלטוני: מרצ והרשימה המשותפת, שגרירותיה הנאמנות של הקרן - עוצמתן ויכולתן להשפיע על המדיניות הישראלית כמעט זהה לזו של הקואליציה המרכיבה ממשלה נבחרת. הדבר ניכר לא רק בסוגיית המסתננים, אלא גם ביחס למדיניות הממשלה ביו"ש ובירושלים, בהצרת צעדי מערכת הביטחון במלחמה בטרור, אפילו ביחסי החוץ של ישראל - ביטול ההסכם מצד רואנדה הוא רק דוגמה אחת. 

ההתמודדות עם הקרן חייבת להיות עקבית ונחושה, גם כשסערת המסתננים תישכח. כדאי לשנן את השם המדויק, כדי לא לשכוח מהו החזון. אחר כך יש לשקול הטלת מס על כל יורו ודולר שאינם פרטיים ומגיעים מטעם מדינות זרות כדי לרסק את ישראל היהודית. גם דמוקרטיה צריכה לדעת להתגונן מפני מי שחותר תחתיה בכסות מזויפת של זכויות אדם וליברליזם.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו