בזמן שבית"ר ירושלים חגגה את ההעפלה לגמר הגביע ועמדה במרכז תשומת הלב התקשורתית, הפועל ב"ש התכוננה למשחק העונה. לברק בכר היה הרבה זמן להכין את הקבוצה שלו בצורה שקטה ואופטימלית, ומול החגיגות המוקדמות בבירה זה מה שהאלופה היתה צריכה כדי לתת כנראה את הנוקאאוט לליגה.
בכר הוא המנצח הגדול של משחק העונה. ההחלטה שלו להציב בהרכב את ניב זריהן הכריעה את ההתמודדות. לא כל מאמן היה מהמר עליו על חשבונו של טוני אווקמה, אבל המאמן הלך על הקיצוני הצעיר, שהחזיר עם פעולות אישיות נפלאות.
ב"ש פתחה חזק והבקיעה שער שכולו נחישות. שער שהמחיש מוכנות מנטלית לעומת חוסר המוכנות של בית"ר, כששני שחקנים באדום הכניעו שישה צהובים.
בית"ר שוב ספגה שער מהיר, ואת הדבר שהיא עשתה כל כך טוב במהלך העונה - לחזור מפיגור - הרבה יותר קשה לעשות מול ב"ש במבצרה. הירושלמים הצליחו לחזור למשחק ולהוות יריב שקול ואף יותר מכך בחלקים רבים של המשחק, אבל לא היתה להם הפעם את הרגל המסיימת. בעיקר חסרו האורחים את יאקוב סילבסטר, שלא שיחזר את היכולת שלו מהמשחקים הקודמים.
החשש מהיכולת של טל כחילה ומיקי סירושטיין התממש בערב הזה, שכן לשני הבלמים היה חלק גדול בשערים. משחק ההגנה ומרכז ההגנה של בית"ר לא מספיקים טובים כדי לסחוב את הקבוצה עד הסוף.
ההתקפה של בני בן זקן טובה ומסוכנת, אבל אליפות עושים קודם כל דרך יציבות בחלק האחורי ואת זה אין לירושלמים. גם בוריס קליימן לא נותן את השקט הדרוש, וגם אתמול הוא לא הגיב לניסיונות ההבקעה של ב"ש, שכמעט כולם הסתיימו ברשת.
חנן ממן היה מהטובים במגרש. כל הפעולות הטובות של האלופה החלו ברגליים של הקשר הנהדר הזה, שממשיך להצדיק את הרכישה שלו בכל משחק.
בן זקן קפא על הספסל. המאמן היה חייב להגיב במחצית אחרי הפיגור הכפול, ותמוה מאוד שאיתי שכטר נותר בחוץ עד שלהי המשחק. לוותר על שירותיו של אחד השחקנים המרכזיים שלה זה משהו שבית"ר לא יכלה להרשות לעצמה.
במחצית השנייה האדומים עברו למגננה עמוק בשטח המגרש שלהם ונלחצו לאחור. בית"ר יזמה ולחצה, אבל נחשפה פעם אחר פעם בחלק האחורי ורק חוסר תכליתיות של המארחת מנע את הגדלת התוצאה.
ב"ש לא הבריקה ובכל זאת סיימה בתוצאה משכנעת. יש לה הרבה אוויר בפסגה והאליפות השלישית ברציפות נמצאת במרחק נגיעה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו