תעמולה פוליטית בחסות דמוגרפית

נתוני המכירות הנמוכים שהציג אחראי היצוא הדהימו את ההנהלה. "מניין הנתונים הללו?" נדהם המנהל. "מהמתחרים", נענה. "ואין לנו נתונים משלנו?" התפלץ המנהל. "לא, אנחנו משתמשים בנתוני המתחרים", השיב הבחור, שפוטר מייד. בישראל נהוגות שיטות ניהול אחרות. אל"מ חיים מנדס, סגן ראש המינהל האזרחי, אפילו לא הסמיק בהציגו בכנסת את נתוני הדמוגרפיה הערבית שקיבל מהרשות הפלשתינית - "החברה המתחרה" בנו על עצם הקיום. 

נתוני הרש"פ, שלפיהם השתווה מספר היהודים והערבים בארץ, אינם ראויים להתייחסות רצינית כי אמינותם מפוקפקת כיתר המידע שהגוף הזה מפיץ. האינטרס בניפוח המספרים נובע מכך שהם מקבלים תקציבים בהתאם לגודל האוכלוסייה המוצהרת. בכך הם מספקים חיזוק לשמאל המטיף להסתלק מיו"ש בתירוץ המתנגד לשליטה על אוכלוסייה ערבית גדולה. אותו שמאל שכה דואג לרוב היהודי, נאבק להשאיר בארץ עשרות אלפי מסתננים, ואף הציע שנקלוט פליטים מסוריה.

מי שעוד קונה בעיניים עצומות את הנתונים הדמיוניים הללו זהו הממסד הדמוגרפי בארץ. ב־1987 בישר פרופ' ארנון סופר שבשנת 2000 יהיו הערבים רוב, ושב־2008 "היהודים יתחננו לאוטונומיה". לזכותו אפשר לומר כי באותה תקופה היו המגמות לרעתנו, אך אחרי שנתיים הגיעו מיליון עולים מבריה"מ וטרפו את התחזיות. ב־2002 אמר סופר ש"אם הסטטוס־קוו הפוליטי וההתנהגותי יימשך, נותרו 15 שנה לחורבן המדינה". התאריך פג לפני שנה. ב־2007 התנבא שב־2020 יהיו היהודים בארץ "מיעוט מבוטל". אפילו לרש"פ אין תחזית כזו. השמאל בולע בשקיקה את התחזיות הללו, ומספח לתחזיותיו מספר מנופח של ערביי עזה, תוך ויתור על היתרון היחיד שצמח מ"ההתנתקות" המדממת - הפסקת שליטתנו עליהם. 

הערבים באזור עוברים תהליך מודרניזציה והשכלה שהוביל למהפכה דמוגרפית. ב־1987 היו ביו"ש 6 ילדים לאם ערבייה, וליהודיות בישראל 2.5. כיום, הערבים ביו"ש ירדו לפחות מ־3 ילדים לאם, ודווקא היהודים בישראל עולים (3.16). הדברים קשורים לשינויים בחברה הערבית הפלשתינית: בעבר, היה כל ילד נכס כלכלי ככוח עבודה חקלאי, אך כיום רוב האוכלוסייה חיה בערים והבאת ילדים כרוכה בשיקולים כלכליים. אצל היהודים, המצב הכלכלי המשופר מאפשר להביא עוד ילד, עניין שמטריד לאחרונה אנשי שמאל הממליצים לצמצם ילודה...

עוד נתון מוסתר הוא ההגירה הערבית הגדולה. בזכות ה"כיבוש" יש כיום ביו"ש ובעזה עשרות מכללות וכ־15 אוניברסיטאות, המפיקות כ־30 אלף בוגרים מדי שנה. השטח המצומצם אינו מסוגל לספק תעסוקה, ורבים עוזבים לעולם הגדול. מי שנוסע ביו"ש לעת ערב, נתקל לעיתים בכפרי רפאים שרוב חלונות בתיהם חשוכים. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו