מצבם המחמיר של תושבי רצועת עזה, שהנהגת החמאס עשתה בהם שימוש ציני כבשר לתותחיהם בעימות עם ישראל, מזכיר שיירה תועה שגמליה הצמאים קשורים זה לזה, והם נעים במדבר צחיח ברגליים כושלות לעבר אובדנם, בעקבות מורה דרך הנתון בהזיות כשהוא רכוב על חמור שמוט אוזניים.
בעודם מסתתרים במנהרות, הציבו בכירי הטרור את האוכלוסייה שמתוכה שיגרו את טילי המשחית, כשכבת מגן אנושית. במקרים כאלה נאלצה ישראל לוודא - בטרם תגיב - שהאוכלוסייה תתפנה מאתרי הטרור. אנשי החמאס מנעו באיומי נשק את הפינוי. עד מהרה הסתבר להנהגת החמאס, בעזרת מהלומות הריסוק של צה"ל, ששיירת הגמלים האבודה שהנהיגו באמצעות טילים ומנהרות וטרור נעה לעבר "פאטה מורגנה" (חזיון תעתועים מדברי), בדרך ללא מוצא.
במקום להפוך את עזה ל"סינגפור" פורחת ומשגשגת - ובכך לאותת לישראל ולעולם שהשלום אפשרי - הוליכו מנהיגי החמאס בעזה את האוכלוסייה בציר ניווט מדמם לכיבוש "פלשתין". הם לא הגיעו לישראל אלא למחוזות ההרס והמוות.
נוכח אובדן הדרך שוב בחרו אנשי החמאס לעשות שימוש הרסני בשיירת הגמלים העזתית המשתרכת אחריהם. הפעם בחרו לשגרם בהמוניהם כ"נחשול שיבה" לעימות ישיר עם ישראל. גם בנתיב זה אמורה השיירה לנוע כשההנהגה ההזויה מסתתרת, כהרגלה, בעומק מנהרות הטרור שחפרו. תרגיל דומה עשו אנשי הרשות הפלשתינית ב־2006, שעה שתיעלו את ההמונים הזועמים נגד שחיתותם, לעימות מרסק וחסר תוחלת נגד ישראל ב"אינתיפאדת אל אקצא".
במהלך ייאוש זה פועלים בכירי החמאס, היורים, כשגרה, בבני עמם, לנתב את זעם ההמונים מכישלונותיהם הצבאיים, המדיניים והכלכליים לאשליית "שיבה" חסרת סיכוי, כדי להביך את ישראל מול התקשורת העולמית.
חרף ניסיון החמאס להציג את העימות המתוכנן כ"אקט המוני נטול טרור, המתבצע בנפרד ולצד המאמץ הצבאי", מדובר שוב בשימוש ציני בתושבי הרצועה כחומר לחימה מתכלה. מעבר לתקדים פיצוץ הדגל הפלשתיני כנגד כוחותינו וניסיון החבלה בציוד ההנדסי הישראלי על הגדר, ברור שהעימות המתוכנן הוא אקט תוקפני ואלים לא פחות מירי טילים או הפעלת מנהרת תקיפה, מעצם חתירתו לחסל את ישראל. "יש פינג'אנים רותחים שצריך לחסל לפני הפיכתם לקטרי רכבת".
ישראל תיאלץ להזהיר ולבלום את אלה המתכננים להגיע לשטח המגע וההיערכות באמצעות כרוזים, התרעות תקשורת, מלכודים, צלפים ואמצעים לפיזור הפגנות. ברם, על ישראל להבהיר לחמאס שציר התגובה העיקרי של צה"ל לא יתבצע בזירה ובאמצעי הלחימה האנושיים המתכלים שחמאס מנסה להכתיב. אדרבה, כיוון שחמאס מתעל במתכוון את האוכלוסייה לעימות בקו הגדר יכו כוחותינו דווקא במטרות החמאס שבעורפו. ההמון העזתי האמור לצאת לעימות חזיתי עמנו, יגלה בעורפו את מדורות בתיו החרבים.
התרבות האסלאמית והערבית עוסקת רבות בגמל ה"רגשי", שכאשר הוא נופל - רבות הסכינים הננעצות בו. האינטרנט גדוש בסיפורי דת ומורשת אודות הגמל הבוכה כשהוא מורעב, טרם שחיטתו, שעה שהוא שומע פסוקי קוראן וכשמת בעליו. הוגים רבים טוענים שיש בחיה זו מידת אמונה החסרה באומה האסלאמית "האוהבת בעלי חיים רק כשהם בצלחת". לפי המשל הערבי בוכים הגמלים הקשורים בשיירה ברצועת עזה, רק משום שהחמור החמאסניקי שמוט האוזניים ורעול הפנים משמש להם כמורה הדרך.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
