הריאיון שנתן המפכ"ל לעיתון "מקור ראשון" בסוף השבוע האחרון היה שערורייתי. ראשית, עצם העובדה שהמפכ"ל מתראיין בתדירות כה גבוהה לכלי התקשורת היא אירוע שאין לו אח ורע בתולדות המפכ"לים של ישראל. מפכ"ל המעניק ראיון לכלי תקשורת היה אירוע נדיר יחסית. המפכ"לים היו מדברים על מגוון רחב של נושאים הקשורים בעבודת המשטרה. ראיונות ממלכתיים, שבהם המפכ"ל פורש את השקפותיו ומציג הצלחות, לצד שאלות מאתגרות ביחס לאירועים המעסיקים את המדינה באותה עת.
אצל אלשיך הכל שונה. הוא מתראיין הרבה יותר, אבל ממלכתי הרבה פחות. והוא עוסק בעיקר בנושא הפוליטי הנפיץ ביותר שיכול להגיע לפתחו של מפכ"ל: חקירות ראש הממשלה. כמו אחרון הפוליטיקאים, מדלג המפכ"ל מאולפן לאולפן בניסיון לשקם את אמון הציבור במשטרה, אותו אמון שהמפכ"ל מרסק בשיטתיות ובעקביות מאז התחיל לתדרך על חקירות נתניהו, בימים שאחרי אירועי הדריסה באום אל חיראן.
לא מן הנמנע שהמפכ"ל, שנחשף לביקורת קשה גם במגזר הדתי, ביקש לקושש יחסי ציבור במגזר הזה ולקבל קצת שקט אצלו בבית. עם זאת, אלשיך לא דיבר על שורה ארוכה של נושאים המטרידים את הציבור: פרשת ניצב רוני ריטמן: המפכ"ל התעקש להשאיר אותו במשטרה עד לאחרונה, למרות שהוגשה נגדו תלונה על הטרדה מינית. רק לאחר שבג"ץ מתח עליו ביקורת קשה, נאלץ אלשיך להורות על העברתו מהפיקוד על להב 433.
פרשת אום אל חיראן: אירוע שהמפכ"ל מיהר להגדיר כ"פיגוע", למרות שלא היו לכך ראיות ובניגוד לחוות הדעת של השב"כ. האלימות המשטרתית כלפי מתנחלים, אתיופים, נכים או ערבים - נושא שכל מפכ"ל אחר היה סופג עליו קיתונות של ביקורת ובוז. הפשיעה בישראל - באופן כללי ובמגזר הערבי במיוחד - האם המשטרה עושה מספיק לממש את הריבונות בנגב ובגליל? כיצד היא אוכפת את האיסור על פוליגמיה? הבניה הבלתי חוקית במגזר הערבי ותופעת הרציחות הפנים־מגזריות עליהן מתלוננים גם מנהיגי הציבור הערבי.
זו רשימה חלקית. אבל הוא התמקד בשני נושאים בעיקר: חקירות נתניהו וענייניו המגזריים של המפכ"ל, כמו הסוגיה הרת הגורל האם הוא עונה לווטסאפים בשבת.
הדברים שאמר המפכ"ל בראיון חמורים. הוא קובע נחרצות שבתיק 3000, פרשת הצוללות, יועמדו אנשים לדין ("כוכבי הפרשה יועמדו לדין; יש שם עבירות פליליות מוכחות"). לא רק שהדבר אינו בסמכותו, אלא שמדובר בהתערבות פסולה בניסיון להשפיע על שיקול דעתם של הפרקליטות והיועמ"ש לממשלה. נוסף על כך, הוא אומר שלא נפתחה חקירה בנוגע לחוק ישראל היום מכיוון שלא הוגשה תלונה בנושא.
זה לא נכון פעמיים: ראשית, באוגוסט 2017 הוגשה תלונה מפורטת בנושא על ידי עו"ד מיכאל דבורין ליועמ"ש ולפרקליט המדינה. יתרה מזו - על פי חוק העונשין אין צורך כלל בהגשת תלונה כדי שהמשטרה תתחיל לחקור. די בכך שידוע למשטרה על "ביצוע עבירה, אם על פי תלונה ואם בכל דרך אחרת". הפרסומים סביב חוק ישראל היום - כוללים מספיק מידע שאמור לעורר חשד סביר לביצוע עבירה ולפתיחה בחקירה.
ושום מילה על ההדלפות? המפכ"ל מתעקש שאין הדלפות מהמשטרה. אשרי המאמין. אבל בראיון המפורסם לאילנה דיין, טענה נגדו דיין שחודש קודם הוא אמר לה שנתניהו יוזמן לחקירה, והמפכ"ל אישר זאת לפני המצלמות. מה זה, אם לא הדלפה של המפכ"ל עצמו לעיתונאית שאינה חלק מצוות החקירה, עבירה שעונשה עד שלוש שנים?
המפכ"ל כה נהנה מהראיון שהוא גם טרח להביע דעתו על חקיקת הכנסת בנוגע להמלצות ולחוק הצרפתי, משל היה פוליטיקאי בקמפיין, דבר שאפילו הדוברת לפידות הבינה שהוא חציית כל הקווים ולכן ניסתה לבלום אותו. לשווא.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
