לפני כשלושה שבועות התארחתי בתכניתו של ירון לונדון לדיון בנושא חקירות ראש הממשלה, והתחושה של חלקים גדולים מהציבור, כי רשויות החוק עורכות מסע ציד כוחני ואנטי-דמוקרטי נגד בנימין נתניהו. לונדון ביקש להפריך את טענותיי באמצעות הצגת רשימה של בכירים במשטרה ובמערכת המשפט שאינם נמנים על חוגי האליטה השמאלנית-אשכנזית-בורגנית: "קשה יהיה לך לומר שלרוני אלשיך, מני יצחקי, כורש ברנור, אביחי מנדלבליט, שי ניצן וליוסף שפירא יש איזו זהות משותפת, אפלולית ומערכת של אינטרסים וזהות".
לונדון הדהד מסר פשטני שחוזר בשנה האחרונה מצד אנשי שמאל במענה לטענות הימין על הטיה ופגמים חמורים בפעולות המשטרה: העובדה שרוני אלשיך הוא אדם דתי שגדל בקריית ארבע ומונה לתפקידו על ידי נתניהו עצמו. ירון לונדון הוא איש הטלוויזיה המוכשר בישראל, ובניגוד למרבית עמיתיו הוא אדם משכיל ובעל מידה של יושר אינטלקטואלי. עם זאת, תשובתו אינה נוגעת בשורשי העניין.
היקף העובדות והראיות, שמציגים המתנגדים למסע הרדיפה נגד בנימין נתניהו, רציני ומבוסס מכדי שניתן יהיה לפטור אותו בטיעונים פשטניים על מקום מגוריו או השתייכותו הסוציולוגית של מאן דהוא. העובדה שרוני אלשיך גדל בקריית ארבע לא יכולה להכשיר את זה שהמשטרה חוקרת ורודפת אדם אחד על זוטות, ומתעלמת מפרסומים וחשדות לדברים דומים או חמורים יותר שמיוחסים ליריביו. העובדה שלאביחי מנדלבליט כיפה על ראשו, לא מצדיקה תיאוריות הקונספירציה שהמפכ"ל וראש היחידה החוקרת השמיעו נגד רה"מ שהם חוקרים. העובדה שרוני אלשיך, כורש ברנור ומני יצחקי אינם אשכנזים צפון תל-אביבים, לא יכולה להצדיק דפוסי חקירה בשיטות סחיטה באיומים או התייחסות לרה"מ ולאנשיו כאילו היו משפחת פשע.
לו היה מישהו אומר למנסחי החוקה האמריקנית, שמנגנוני האיזונים והבלמים שהציבו על כל אחד מגופי הממשל מיותרים, וכי ניתן להסתפ]ק במקומם במינוי בכירים בעלי שייכות סוציולוגית כזו או אחרת, היו מסתכלים עליו כעל תימהוני במקרה הקל או כאויב הקידמה במקרה הסביר.
הטיעון הסוציולוגי אינו תקף מבחינה רציונלית ודמוקרטית. פגמים בפעולות הממשל הם פגמים, בין אם האחראים להם אתאיסטיים, חרדים, טבעונים, מחברי חמשירים, ג'ינג'ים או לבקנים. הטיעון הזה חסר תוקף גם מבחינה אינטלקטואלית. מושג המפתח שממנו מתעלם לונדון הוא ה"הגמוניה".
בחיבורו 'מחברות הכלא' הצביע אנטוניו גרמשי על כוחה של העילית ההגמונית להכניע, לעצב ולשלוט על התנהגותם של בכירים בקבוצות יריבות: "ההנהגה הפוליטית (כמושג) הופכת להיבט של שליטה, משום שההיטמעות של עילית המעמדות היריבים, מביאה לגדיעתם והפיכתם לחסרי אונים".
התופעה שבה אנשי ימין בפוליטיקה, בתקשורת, באקדמיה או בפקידות הגבוהה מפנים עורף לכור מחצבתם ופועלים כקבלני הביצוע של השמאל אינה חדשה ואינה מפתיעה. מנסיכי הליכוד שקידמו את המהפכה השיפוטית ועודם מגוננים עליה, דרך פובליציסטיים ופאנליסטים "ימנים" שמתקדמים באמצעות השתלחות בימין ובמנהיגיו, ועד משפטנים מהימין שמעדיפים ליישר קו ולתת למערכת את מה שהיא מצפה לקבל, בתמורה ליוקרה וקידום אישי. התופעה אינה ייחודית לישראל. גרמשי זיהה מאפיינים דומים בכוח המעמד ההגמוני באיטליה של מפנה המאות ה-19 וה-20: "אין מעמד נפרד של אינטלקטואלים, אלא לכל מעמד יש האינטלקטואלים שלו. אך האינטלקטואלים השייכים לשכבה שהיא פרוגרסיבית מבחינה היסטורית, מפעילים כוח משיכה כה גדול, עד שמגיעים הדברים לידי כך שבניתוח סופי הם מכפיפים למרותם את האינטלקטואלים של המעמדות החברתיים האחרים".
הניסיון לרדד ולהפשיט בני אדם ממאפיינים אחרים, זולת הזדהות והשתייכות סוציולוגית, הוא טעות מרה וחוסר אנושיות. בני אדם הם אינדיבידואלים והם פועלים בהתאם לאינטרסים ולשיקולים רחבים יותר, לטובה ולרעה, מאשר השאלה היכן נולדו או באיזה בית כנסת הם מתפללים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו