1. לא, אילנה דיין, את לא "משרתת את הנשלטים" אלא את השולטים. אמנם לא את השולטים שנבחרו בבחירות דמוקרטיות בידי ה"נשלטים", אבל את השולטים במוקדי הכוח שמעולם לא נבחרו, אלה שאנשיהם רואים בהם נחלות משפחתיות - במערכת המשפטית, באקדמיה, בתקשורת (מסביבך, אילנה). זה פשוט נוח - בגלל שישראל היא באמת דמוקרטיה, ולא כפי שרמזת, "בינתיים" - קל מאוד לדבר נגד השלטון, במיוחד ממשלת ימין. מה יעשו לך? במקרה הכי גרוע, ראש הממשלה יעביר תגובה שתוקפת אותך, ואת תוכלי להחליט האם לשדר את כולה או מקצתה.
לא כך במקרה שתחליטי לתקוף את עמיתייך למקצוע על חד־צדדיות ארוכת שנים ועל פוליטיזציה בולטת במסווה פרשני, או את הפקולטות למדעי הרוח והחברה על סגירת השורות בפני מרצים בעלי השקפת עולם אחרת, או במקרה שתתקפי את מערכת המשפט על משפחתיות יתר הגובלת לא רק בנפוטיזם ביולוגי, אלא נפוטיזם אידיאולוגי ותרבותי, חבר מביא חבר ותומך בחבר החושב באופן דומה. או, תארי לך מקרה היפותטי, שהיית מראיינת את מפכ"ל המשטרה ושואלת שאלות קשות. למשל, מדוע אמר שאין אצלו הדלפות, בעוד כולם יודעים שהמשטרה - במיוחד הוא - המדליפה הראשית בחקירות נתניהו. לא הדלפות כלליות, אלא רק כאלה הנוגעות לפגיעה ברה"מ. האם חוקרי המשטרה דורשי אמת, או אחוזים בקונספציה שנגזרה מראש ועיקרה: נתניהו אשם, ועכשיו יש למצוא את הראיות לכך? נזכרתי, כבר ראיינת אותו. יותר משנה ליווית אותו, ואיזה מסמך הוצאת? האם זה "שירת את הנשלטים" או את המעוניינים להאדיר את המפכ"ל כל זמן שיספק להם את ראשו של נתניהו? אוי לחרפה.
2. מציע שפעם אחת ולתמיד, תבדקי האם את נתפסת בציבור הרחב כמי ש"משרתת את הנשלטים". הנשלטים יצאו ובחרו והתקשורת המסוימת ששרת לה שירי הלל בזה לבחירתם. היא מקיימת יחסי תן וקח מסוכנים עם המשטרה. לא ביקורת עליה, אלא תמיכה בה (בתנאי) שתעשה את מה שלא הצלחתם את וחברייך לעשות: לפגוע בשלטון נבחר בטענות דמה שלא נאכפו על שום נבחר ציבור אחר. את רוצה לשרת את הנשלטים? שאלי את השאלות הקשות: על עיוות הדין, על חקירות חסרות תכלית, על האכיפה הבררנית, על העובדה שהמלצות המשטרה לא הציגו מורכבות אלא קפצו ישר מאפס למאה: שוחד!
מדובר בשיטה. הזכרת בנאומך את מלחמת לבנון הראשונה. אני זוכר את העיתונות אז. מנחם בגין היה בתפקיד נתניהו או להפך. עשור לאחר מכן פרצו הסכמי אוסלו - החשובים מאז מלחמת העצמאות - והנה, "הנשלטים" לא קיבלו שירות. מיקי רוזנטל הודה שכעורך, הושפע מיצחק רבין (ששוחח איתו) ולא פרסם כמעט ביקורת על ההסכם, שעלה לנו בדמים מרובים. רדפו כל מי שהביע ביקורת. כך ביחס לגירוש חלוצי גוש קטיף. לא זוכר את קולך אז, מדברת על חובת התקשורת "לשרת את הנשלטים". והרי המושתקים צדקו. אז הזכרת "אתרי חדשות" ורמזת לוואלה, רק לא לדבר על "ידיעות אחרונות" והתנהלותו המשחיתה נגד יריביו, כולל תיק 2000. האם את פוחדת מהעיתון הזה? האם הנשלטים אינם זכאים לשירות בנקודה הזאת?
כן, אני יודע שאת מהאו"ם, "אובייקטיביות הגונה ולא ניטרליות מזויפת", כלשונך, וש"אין לך מושג" על איזו פוליטיזציה אני מדבר. מבחינת החבורה שאליה דיברת וממנה קיבלת פרס, "יש עיתונאים ויש ימנים". לכן את ממשיכה לשדר בגל"צ, יחד עם שותפייך לדעה, בעוד העיתונאי היחיד שהציב חלופה רצינית מגובה בעובדות, כבר לא שם. ולא מצאת לנכון למחות נגד זה. מדוע, הרי "נשלטים" רבים חושבים כמו אראל סג"ל ומבקשים לשמוע את קולם - "גם" את קולם - בתחנת הרדיו הציבורית הזאת?
גם "הנשלטים" רוצים שקולם יישמע. אילנה דיין // צילום: קוקו
3. האירוניה היא שדיברת על "החובה שלנו, לדבר את האמת מול פרצופה של השררה". ברור שכיוונת לנתניהו, לחקירותיו ולמערכה הניטשת פה בין שני המחנות הפוליטיים. אבל גם אַת שוררת על ממלכה תקשורתית שמחליטה את מי לרומם ומי להשפיל, מי יוצג כ"מגן הדמוקרטיה" ומי - כדמון המאיים על החופש. יש שאלות, אילנה, שאת לעולם לא תשאלי. למזלנו, יש לנו עיתון שיכול להציג חלופה לתפיסת עולמך ולהאיר פינות חשוכות שאת מעדיפה לא להיכנס אליהן. העיתון הזה נמנה (כמובן) עם אויבי היקום המדומיין ששרטטת בנאומך.
העיתון הזה הוקם בגלל אנשים כמוך. בגלל התסכול האדיר של מחנה הרוב בישראל שמאס בהשתקת קולו, שנמאס לו לשמוע רק אנשים שמנסים לחנך אותו לדמוקרטיה חד־כיוונית ("מהותית"), לשלום אורווליאני ולאמונה עיוורת בבית המשפט. אז שום מילה בנאומך על ניסיון התועבה לפגוע ב"ישראל היום" באמצעות חוק בלתי חוקתי, שנועד לסגור את במת הביטוי של המון "נשלטים"? ושום מילה על אחד הרגעים האיומים בתולדותינו, שעה שערוץ 7 נסגר בשל רדיפתו בידי השמאל? האם מאזיניו אינם חלק מציבור ה"נשלטים"?
4. אומר לך משהו על ה"שיחדש" שייבאת מבית המשפט העליון באמריקה, "שולטים ונשלטים". יש המון ישראלים שתומכים בבנימין נתניהו ורואים בעיניים כלות, כיצד מנסים להפילו בתואנות שונות ומשונות מיום כניסתו לפוליטיקה הישראלית. הם מבינים שהמלחמה אינה נגדו בלבד, אלא זו מלחמת תרבות שהתחילה לפני שנים רבות, ומתנהלת כיום בידי העילית הישנה נגד מחנה הימין ותפיסתו המדינית והתרבותית. להמונים האלה, ה"נשלטים", יש מעט מאוד תקשורת המשרתת אותם. מחיאות הכפיים שקיבלת בנאומך היו מישראל הראשונה, שאת כעולה חדשה רצית להשתייך אליה, והצלחת. גם אלשיך רצה לגיטימציה דומה, אחרת אי אפשר להבין כיצד ישב מולך כתלמיד לפני מורתו, המציג בפניה את ציוניו.
זה מזכיר לי את הסיפור בשמואל ב' על דוד המלך שהעלה את ארון הברית לירושלים. הוא השיל מעליו את סממני השררה, רקד עם ההמונים ושמח איתם. מחלון הארמון השקיפה מיכל, בת לאליטה הישנה מבית שאול, זו שחבריה חשבו ש"גנבו להם את המלוכה". היא בזה לו על התנהגותו. כשחזר הביתה, הטיחה בו בלעג: "מַה נִּכְבַּד הַיּוֹם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר נִגְלָה הַיּוֹם לְעֵינֵי אַמְהוֹת עֲבָדָיו, כְּהִגָּלוֹת נִגְלוֹת אַחַד הָרֵקִים". דוד לא מתבלבל. הוא לא נבחר כדי לשאת חן בעיני העילית הישנה ולקבל ממנה פרסים. תשובתו: את יודעת לפני מי רקדתי? "לִפְנֵי ה', אֲשֶׁר בָּחַר בִּי מֵאָבִיךְ וּמִכָּל בֵּיתוֹ, לְצַוֹּת אֹתִי נָגִיד (מלך) עַל עַם ה' עַל יִשְׂרָאֵל". וכן, אני לא מתבייש, "וְשִׂחַקְתִּי לִפְנֵי ה'".
אבל לא פחות חשוב - אלה שבזת להם, "הנשלטים" שאין להם באמת קול אצלך - אני איתם בשמחתם ובעיצבונם. גם הם צריכים נציגים במוקדי הכוח וכאלה שינסחו עבורם את תפיסת עולמם ומחשבותיהם, ובעיקר יכבדו אותם ממקום של הזדהות: "וּנְקַלֹּתִי עוֹד מִזֹּאת, וְהָיִיתִי שָׁפָל בְּעֵינָי; וְעִם הָאֲמָהוֹת אֲשֶׁר אָמַרְתְּ - עִמָּם אִכָּבֵדָה". הכבוד שלי הוא להיות חלק מישראל ההיא, שאַת, אילנה, מעולם לא שירתת.
