חבר מחברון סיפר לי השבוע כי ההתפתחויות במזרח התיכון - הכוללות קריסת מדינות ערביות, מיליוני הרוגים ופליטים ומלחמת הכול בכול באסלאם - מצמיחות דיונים עתירי דמיון באשר ל"סימני השעה" הקרבים, הופעתו הצפויה של "המהדי" ("האימאם הנעדר"־בשיעה), "גוג ומגוג" ושאר מיני חזיונות של מחשבי קצין. הסוגיה המאיצה דיונים אלה היא עליית אימפריית הרוע האיראנית המהווה איום על הערבים, לצד התעצמותה חסרת התקדים של ישראל הנעים בנתיב התנגשות.
נוכח מאפייני פעילותו העולמית של הנשיא טראמפ (הנחשב באיראן ל"שטן הגדול"), ובמיוחד סביב העברת שגרירות ארה"ב לירושלים, יכולים עתה גם הפלשתינים הזועמים, שהימרו לשווא על מינוף לחץ בינ"ל על ישראל, לייחס לנשיא הג'ינג'י את התואר "משיח שקר" ־"דג'אל" - בעל פנים ושער נחושת קלל כמתואר בספר המיסטי השיעי "אלג'פר" המיוחס לחליף הרביעי עלי בן אבו טאלב. "חמאס" וה"ג'יהאד האסלאמי" יאמצו בוודאי דימוי זה...
ואכן, בהכרזה על ירושלים כבירת ישראל, הציב הנשיא האמריקני את הפלשתינים במקומם הראוי - בשולי זירת ה"אחרית", ומחה עוד שקר פלשתיני־ אירופי אנטישמי מובהק: בחר בירושלים המאוחדת כבירתנו דווקא לפי חזון הגאולה העתיק שבתנ"ך.
כשחלומות לא מתגשמים, עוברים למיסטיקה. כך עשה לאחרונה ה"ראיס" אבו מאזן שקרא להרס ישראל בשל "שחיתותה" לפי פרשנותו את פרק (סורה) "מסע הליל". החידוש הוא שהפרשנות של חזון "האחרית" והחורבן הצפוי לנו בשל שחיתותנו, נדחים קמעה. מכיוון שבסוף פרק "מסע הליל" מתנבא הקוראן שבני ישראל יקובצו בארצם מכל קצוות הארץ - הרי שכוונת האל לקבצם בה נועדה לשם חיסולם. לכן צריך להמתין ולא להפריע ליהודים להתרכז ב"פלשתין" ו"להשחית בה", וכך היא תהפוך עבורם למכלאת גיהינום בצו האל.
ואכן, מבט על מערכת היחסים של ישראל עם מדינות ערב והמפרץ מצביע - בינתיים - על הקפאת חזון השמדת ישראל, תוך התמקדות באיום האיראני. מזווית ראיה מיסטית מהווה האיום האיראני הנמשך מ"המן־ ועד המינאי" סיבה כלל אזורית לדאגה. הערבים אינם קונים עוד את כזבי איראן לפיהם הם מעבים מערכיהם באזור "רק כדי לשחרר את ירושלים מהציונים". ברור לכול כי פרישתה האימפריאלית של איראן וחתירתה להגמוניה אזורית, הם חלק מחזון שמד אפוקליפטי בצו "האימאם הנעדר" לאזור ולעולם, באמצעות עימות גרעיני כמפץ "שישחרר" את מכה ויביא את ה"מהדי" השיעי הנכסף לשלטון עולמי.
בסיטואציה הרת גורל זו, הייתה משמעות מסריו של רה"מ נתניהו בארה"ב ברורה: האיום האיראני וגרורותיו אינו רק עניין ישראלי קיומי, שלצורך הסרתו אמורה ישראל לשלם לבדה (תוך שחיקתה, החלשתה וחשיפתה לאיומים מתחדשים מצד שכניה "הסבלניים"), אלא צורך אקוטי בין ערבי עולמי משותף ועתיר תשומות וקרבנות.
ובינתיים, הפלשתינים המסתמכים על פרשנותם לפרק "מסע הליל" מחכים לחורבנה של ישראל ומחפשים סימני שחיתות כעדות לכך. לאורך ההיסטוריה המוסלמית תוארו היהודים כ"הורגי הנביאים", וכמי שהתנכלו לאלפים מהם, ואם כן, יש כבר סימנים לשחיתות. כיצד?
הפלשתינים נאחזים בסיקורי התקשורת הישראלית אודות ה"שחיתות" והתנכלות היהודים למנהיגיהם, ורואים בם אותות מעודדים: מסעי הלחימה בשחיתות בישראל הם חלק מגחמת היהודים המושחתים ההורגים במנהיגיהם חרף הישגיהם ובשורתם, ויש בהם עדות מקדימה לחורבנם הצפוי כדבר המשל הערבי: "כשנופל הגמל מתרבות הסכינים הננעצות בו".
לפי שעה המהדי "לא בא ולא מצלצל". בעוד הקטר האטומי השיעי איראני דוהר על טיליו במסע לילי אפל לעבר הצומת האפוקליפטי שבו אנו מצויים, נתון ההגה הישראלי ביד אמונה חרף המדנים מבית וחישובי הקצין מבחוץ. נוכח פני הסכנה יש בקרבנו גמדים החותרים למימוש המשל הערבי: "בהיעדר סוסי קרבות אצילים שמים אוכָּפים על כלבים". אלה וגם אלה יאלצו לחכות בסבלנות ל"אחרית".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו