במציאות החיים הסוערת, שבה איש קם על רעהו, ותחושה כבדה של אי ודאות מלווה את המערכת הפוליטית והחברתית - יש חשיבות רבה להדגיש ולחזק מעשים אנושיים. להזכיר לכולנו שמעבר לרוע האנושי המתגלה בחיינו, קיימים גם גילויי אחווה שיש להוקיר.
לאור זאת אני רוצה להמליץ לפרס ישראל את מי שמקדם אנושיות וחמלה בין בני אדם. מי שלא שכח מהו סבל ומהי רעות; שלא שכח מהי מחויבות לבני אדם הזקוקים לאהבת אדם ולחום אנושי. צריך להתנתק לרגע מכותרות החדשות והציפייה הדרוכה שמשהו גדול יקרה במהדורה הבאה. התמכרנו לרוע האנושי ואנו מצפים לו כמעט בכיליון עיניים. מי מימין ומי משמאל. נורא מה שזה עושה, ועוד יעשה לנו, כחברה וכבני תרבות.
העיקר סמוי מן העין. כאלה הן קבוצות מתנדבים שלא רבים שומעים עליהן, והן מחויבות מאוד למי שסבלם רב וברגע שנדלק אצלם נר של תקווה לשיפור חייהם, הם שם לסייע. קבוצת אנשים שקריאה חרישית גורמת להם לעזוב הכל ולהתייצב.
הם מתייצבים לטובת חולים שקיבלו אישור להטבת מצבם, לפעמים אישור חד־פעמי להצלת חייהם. אנשים, בני אדם, שלא נמצא בקרבת ביתם בית חולים או מוסד רפואי ראוי לשמו, כי במשך כל שנות חייהם המדינה לא טרחה לבנות לידם בית חולים גדול, עם מיטב המומחים. אנשים הזקוקים לניתוחים אורתופדיים מורכבים, לטיפול נגד סרטן, להשתלות ולדיאליזה.
ומי הראויים? "הדרך להחלמה" שבראשה עומד יובל רוט; קבוצת "סלאמתכום" שבראשה עומדת רימא אבו קיש; לארי לסטר מ"אדם ללא גבולות" ו"אמנינא" שבראשה עומד אחמד מהנא. אלה קבוצות מתנדבים ישראלים הפועלות מתחת לרדאר. חברים בהן עשרות רבות של מתנדבים, המסיעים בהתנדבות מאות חולים בחודש - רובם ילדים - לבתי חולים בארץ. המתנדבים מלווים אותם, יוצרים קשר עם הצוותים הרפואיים המטפלים ודואגים למחסורם. הם מלווים את החולה בתקופת האשפוז ומסייעים בהשגת תרופות לאחר מכן. לחולים, שלהם הם דואגים, אין ביטוח רפואי ואין להם אפשרות לרכוש תרופות להמשך טיפול.
החולים הללו הם פלשתינים המגיעים למעברי הגבול בישראל. ההגעה לבית חולים, החשדנות כלפי החולים, קשיי השפה ואי יכולת ההתמצאות, הם אתגר קשה. ההתרגשות של יציאה מהגדה ומעזה לישראל, יכולה להתחלף במהירות באי ודאות גדולה, והמתנדבים שם כדי להקל עליהם. בפרס ישראל אין קטגוריה שנקראת "גילוי אחווה ואנושיות"; ראוי שתהיה. המפעל המשותף הזה של יהודים וערבים למען חולים פלשתינים מיישם את הכלל "ואהבת לרעך כמוך". בימים סוערים אלה, מוטב שנזכיר מהן חמלה ואהבת אדם באשר הוא אדם, גם אם יש עליו בליבנו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו