מה שאנחנו רואים היום בארץ ובעולם הוא מתקפת נגד נואשת של השמאל. כל הקונספציות שלו התמוטטו, בביטחון, בחברה, בכלכלה. אולי כי האידיאולוגיה של השמאל מעולם לא היתה משהו סדור עם סגירת קצוות רציונלית, אלא רק רגשות נגד. נגד העשירים, נגד הכיבוש, נגד ההתנחלויות, נגד נתניהו. נגד. תמיד באדרנלין של כעס על משהו או מישהו. תמיד בהפגנה או מצטלמים עם ידיים שלובות ומבט פגוע־זועם. אתה לא יכול להתקיים עד אינסוף על נגד, זו אנרגיה שאינה בונה כלום. ובשנים האחרונות הכל קורס.
בישראל זה התחיל עם הסכמי אוסלו ההזויים, שהביאו אסון ונמשכו באסון גדול עוד יותר - פיגועי התופת של האינתיפאדה השנייה, שלמעשה פוררה את שורות השמאל והשאירה בו רק את ההזויים, אחוזי כעס על העולם ועל עצמם וטיפשותם. את הכעס הזה הם ארגנו בקו הגנה חדש והפנו אותו בעוצמה חסרת תקדים כלפי כל מי שצדק. מי שמסרב להודות בכישלונו הופך למריר, זועם ותוקפני. גם הנהירה אחרי לפיד היא בעיקר ביטוי לייאוש, באין חלופה לאידיאולוגיות שכשלו ואשר כבר אי אפשר להצביע עבורן. לפיד נכנס בדיוק לתוך החלל הזה; הוא מלקט את הילדים הנטושים של השמאל.
באירופה, המעוז החזק ביותר של הליברלים במערב, מתחילה לקרוס תפיסת המולטי־קולטי, הרב־תרבותיות, מאותה סיבה: זה לא עובד. המוסלמים לא באו להשתלב אלא להשתלט, ותחסכו לי את ה״לא כולם כאלה״. ברור שלא כולם, אבל אי אפשר לדבר בלי הכללות; כל משפט יתפוס דף שלם של הסתייגויות והסברים - עוד דרך שיצר השמאל כדי לסתום פיות. יותר ויותר אירופאים מתחילים להבין את המציאות, והדבר ניכר היטב בתוצאות הבחירות, שבהן הימין מכפיל ומשלש את כוחו. הלאומנות מתחזקת, וכן, עלינו להביא בחשבון שזה יכלול פה ושם גם ריקושטים אנטישמיים; נעבור את זה. עדיף על שנאה ממוסדת, שיטתית וצבועה של השמאל המסתתרת מאחורי סיסמאות אורווליאניות.
ניצחון טראמפ בארה״ב היה הפרל הארבור של השמאל, או יותר נכון ההירושימה שלו. במצב זה השמאל נלחם על חייו, בארץ, בארה״ב, באירופה. וכמו תמיד, כשמישהו נלחם על חייו, אין כללים, אין אתיקה, הכל הולך. מלחמה בשיניים ובציפורניים עם הגב לקיר. כל הכלים מוטלים למערכה: העיתונות, מערכת המשפט, המשטרה. נתניהו ״מושחת וצריך לזרוק אותו לכלא״, טראמפ ״ניצח בעזרת רוסיה וצריך להפיל אותו״. ניסיונות הפיכה ללא נשק. כאשר אתה נלחם על חייך בפאניקה כבר לא אכפת כיצד אתה נראה, והבושה הופכת לעניין זניח. עיוות החוק והצדק לאור היום, תפירת תיקים, האשמות הזויות, מכות מתחת לחגורה, השתוללות וצרחות, טרור על חופש הביטוי. עדיין, שאריות הכבוד של השמאל מכתיבות לו לנסות ולהיאחז בהליכים חוקיים כביכול. קרב מאסף.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו