מה שהיה הוא שיהיה?

במדינה מכהנת ממשלה שזוכה לתמיכה ציבורית רחבה. היא קידמה את הכלכלה, סייעה לשכבות החלשות ואף הביאה את היחסים עם ארצות הברית לשיאים בל יאמנו. צה"ל מצטייד בנשק מתוחכם בזכות קשרי ראש הממשלה עם הפנטגון והנשיא האמריקאי, המצב הביטחוני שפיר ואורחים רמי דרג מרוב מדינות העולם עולים לרגל לישראל.

כל אותה עת נחשפות פרשיות שחיתות של ראשי המדינה חדשות לבקרים. אין יום ללא מעצר מקורבים, אין יום בלי כותרות ענק בעיתון עם עוד פרטים על תעשיית השוחד בקרב בכירי השלטון ומנהלי חברות ענק כלכליות. 

המסע נגד השחיתות השלטונית מגיע גם לרעיית ראש הממשלה ואליו אישית. מתפרסמים חשדות המייחסות לראש הממשלה ולרעייתו עבירות "צווארון לבן". 

סקרי דעת הקהל מצביעים על תמיכה במפלגת השלטון ואינם מצביעים על שום מגמה שתעיד שחילופי שלטון לפנינו. ראש הממשלה נראה כאילו כל יריביו חסרי ניסיון לעומתו. אם כבר יש זליגה ממפלגת השלטון היא למפלגה שנראית בעיני הציבור כמין מפלגה אחות למפלגת השלטון וכשותפה כמעט ודאית להקמת ממשלה.

במקביל, מתפתח משבר קואליציוני סביב ענייני דת שאותו מובילה סיעת אגודת ישראל בכנסת. ראש הממשלה מחליט לנצל את המשבר כדי להקדים את הבחירות ונוקט בשורה של צעדים המביאים לפיזור הכנסת ולקביעת מועד בחירות. 

גם הוא מתבשם מהסקרים לפיהם מעשי השחיתות של הבכירים לא משפיעים על מגמות ההצבעה לכנס. אמנם נראה שישנה ירידה קטנה למפלגת השלטון, אבל מכאן ועד לחילופים המרחק עצום. ראש הממשלה הוא בעל רקורד מרשים. לא רק מר ביטחון אלא גם בעל תדמית מדינית נהדרת בעיקר בשדה האמריקאי. הוא ונשיא ארצות הברית ממש "אחוקים". לעומתו נראים מועמדי האופוזיציה כדמגוגים בעלי יכולת נאום טובה המיטיבים להופיע בתקשורת אך חסרי כל ניסיון מיניסטריאלי.

אין מדובר בשנת 2018. ראש הממשלה המדובר אינו נתניהו,  המפלגה איננה הליכוד, העימות על ענייני דת אינו על גיוס חרדים.

מדובר בשנת 1977. ראש הממשלה, יצחק רבין, מי שנושא בהילה של רמטכ"ל מלחמת ששת הימים ושגריר נהדר בארצות הברית. תחילה נעצר נגיד בנק ישראל כשההאשמות מתבססות בין היתר על מקורבת אישית שהופכת לסוג של עדת מדינה. אחריו, שר השיכון נחשד בפלילים ומתאבד. גם מנכ"ל משרד השיכון לשעבר מיכאל צור נכלא. 

הסקרים כאמור ממשיכים להציג תמונה ורודה (כולם פרט לאחד המתקיים יום- יומיים לפני הבחירות). ראש הממשלה רבין מוביל לבחירות חדשות בגלל משבר שבת. אגודת ישראל מגישה הצעת אי אמון בממשלה על רקע חילול שבת המוני (לפי תפיסתם) שנוצר בגלל טקס הגעת מטוסי קרב חדישים ארצה. שרי המפד"ל אינם תומכים בממשלה וראש הממשלה "בתרגיל מבריק" מחליט לפטרם ולהוביל לבחירות (הסקרים אתו- כבר אמרנו). 

בסמוך לבחירות גם מתברר כי ראש הממשלה ורעייתו עברו על חוק איסור החזקת מטבע זר בחו"ל. ראש הממשלה רבין מפנה מקומו למספר 2 שלו, שמעון פרס, שר ביטחון מאוד פופולרי באותם ימים והכל בטוחים כי הניצחון בבחירות בהישג יד.

17  במאי 1977. שעה 22:00. חיים יבין מגיש מהדורת חדשות מיוחדת לסיקור הבחירות לראשונה נעשים מדגמים לחיזוי התוצאות. ותדהמה. "מהפך" מכנה יבין את תוצאות המדגמים המראים ניצחון לליכוד ותבוסה למערך. בניגוד לסקרים, בניגוד ל"בון טון" בדעת הקהל באותם ימים מתברר לראשונה כי אזרחי ישראל אינם רוצים בשחיתות שלטונית ומחליטים להעיף מהשלטון את המוכר והמנוסה ולהחליפו בחסר ניסיון. "מושחתים" לא בבית ספרנו מכריזים אזרחי המדינה. 

לימים, אחד ההסברים שניתן לשאלה מדוע המשיכו הסקרים להציג תמונה לפיה המערך יישאר בשלטון נבע, בין היתר,  מסוג של הרגל של הנסקרים להשיב "אמת". ככל שהתקרב יום הבחירות נתנו אזרחי ישראל יותר ויותר דין וחשבון לעצמם וחששו מבבואתם שתקף לעומתם במראה בה יתבוננו אם יחליטו לתמוך שוב "במערך המושחת". נימוק פשטני אך הגיון בצדו.

2018  אמנם אינה 1977. ההרכב הדמוגרפי של אוכלוסיית ישראל השתנה. לפיד אינו בגין . גם אסור לשכוח שנפילת מסוק צה"ל בבקעת הירדן לפני הבחירות שבו נהרגו 54 חיילי צה"ל הייתה בעלת השפעה דרמטית על התוצאות. גם אסון קשה ונורא זה התחבר בתת מודע של הבוחרים עם ההפקרות והשחיתות של השלטון שדואג רק לעצמו ולכיסו.

אמנם ההיסטוריה אינה חוזרת על עצמה אך גם לקלישאה זו יש חריגים ולעתים הכמות (כמות החקירות) קובעת את האיכות. לא פעם קלישאה נוספת של "הקש ששבר את גב הגמל" צופה את פני העתיד וכך יכול להיות גם בימינו אלו.

האם זה יקרה? לא נותר לי אלא לחזור על דברי דוד בן גוריון: "אני מכיר הרבה מומחים למה שהיה ואיני מכיר מומחה למה שיהיה".

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו