בזמן שישראל עוסקת בפרשות ובמשברים קואליציוניים, הולך ומתגבש האיום הגדול ביותר שידענו מאז ערב מלחמת ששת הימים, ואולי אף מאז מלחמת השחרור. מדובר באיום האיראני, שהוא למעשה מסכת ארוכה של איומים הגוברים וסוגרים עלינו. האיראנים, שהמציאו את משחק השחמט, יודעים היטב לשחק על כמה לוחות בו בזמן, כשהפרס למנצח הוא לא פחות משליטה על כל המזרח התיכון ומעבר לו.
לוח השחמט התחתון הוא האזורי. האיראנים בערמומיותם לקחו צעד אחורה ונתנו למעצמות להביס את אויביהם העיקריים באזור. האמריקנים החלישו את הטליבאן וסילקו את סדאם חוסיין, ויחד עם רוסיה השמידו את דאעש. האיראנים גם סייעו למיליציות שיעיות להתיש ולסלק את הכוחות האמריקניים מעיראק. הוואקום שנוצר בעיראק ובסוריה התמלא על ידי האיראנים וגרורותיהם. כיום איראן חודרת ומפעילה את הרוב השיעי הקיים במזרח סעודיה ובבחריין, ואף השיגה דריסת רגל בקרב החות'ים בתימן. רק לפני ימים ספורים סיכלו כוחות בחרייניים ניסיון הפיכה שנתמך על ידי המשמר המהפכני האיראני. בו בזמן, האיראנים כרתו ברית חזקה מאי פעם עם חמאס ועם הג'יהאד האסלמי. יחד עם השליטה האיראנית המוחלטת על לבנון, פריסה זו היא כיתור כמעט מוחלט של כל המזרח התיכון.
הלוח העליון הוא הבינלאומי. כאן האיראנים הצליחו לכונן הסכם גרעין עם הקהילה הבינלאומית. הישג זה מעניק להם את כל היתרונות של יכולת גרעינית צבאית ללא מחיר. בזמן שאיראן איננה צריכה לחשוש ממתקפה על מתקניה הגרעיניים, היא מקבלת סכומי עתק מהסרת סנקציות ומעסקאות ענק אשר מממנות את מימוש שאיפותיה האזוריות. בעוד כעשר שנים, עם תום ההסכם, שום מדינה לא תגיב לפיתוח נשק גרעיני על ידי איראן, פן תפסיד את השקעותיה העצומות. בינתיים, האיראנים הפגינו יכולת מלהיבה בתמרון בין המעצמות המערביות. כך, למשל, טהרן התקרבה מאד לוושינגטון בימי ממשל אובאמה, וגם הצליחה ליצור ברית צבאית מוחשית עם רוסיה, שעזרה לה לשוב כשחקן במזרח התיכון. יכולת תמרון זו באה לידי ביטוי באופן מובהק בלוח המרכזי והעיקרי - בסוריה.
סוריה, המחברת בין טהרן לביירות ובין דמשק לעיראק והמפרץ, מהווה אינטרס איראני ראשון במעלה. אך דווקא בסוריה מעמדה של איראן מאותגר, בהיעדר אוכלוסייה שיעית. לכן היא פועלת לטיהור סוריה מהרוב הסוני ולחיזוק שלטון העלאווים, שהם למעשה פלג של השיעה. במקום הסונים שגורשו, איראן מביאה שיעים מרחבי המזרח התיכון ואף מאפגניסטן ומפקיסטן. כדי להשיג מטרה זו גייסו האיראנים את תמיכת מוסקבה ונתנו בתמורה המשך נוכחות צבאית רוסית במדינה. דרך הקשרים הכלכליים שלהם עם איראן, האירופאים מממנים את הטיהור האתני של סוריה ומביאים על עצמם צונאמי של פליטים. לאיראן נשאר רק להתבסס צבאית בסוריה ובכך להתגבר על המכשול היחיד להשגת שאיפותיהם - ישראל.
איראן שואפת להכניס את ישראל למצב של שחמט נצחי, קרי: שיתוק לפני המוות. מוקפת ברבבות טילים בידי חיזבאללה וחמאס, ומאוימת על ידי טילים לטווח ארוך בידי הצבא האיראני, תתקשה ישראל למנוע את התבססותה של איראן בסוריה. כשמהלך זה יסתיים, האיראנים יוכלו לקחת את ה"מלך" הישראלי ולהכריז על ניצחון.
אפשר למנוע זאת. עד עכשיו ממשלת ישראל קבעה קווים אדומים ברורים האוסרים על איראן לבנות בסיסים ונמלים בסוריה ולספק כלים מתקדמים לחיזבאללה. יש לקיים את הקווים האדומים הללו בנחישות, אך גם לגייס תמיכה בינלאומית. חייבים לפתח "כיפת ברזל" מדינית ומשפטית, המסוגלת להגן עלינו במקרה שצה"ל ייאלץ להיכנס לכפרים מבוצרים של חיזבאללה. ולא פחות חשוב, על ישראל לשאוף להסיר את המכשול הפלשתיני בפני כריתת ברית אסטרטגית עם העולם הסוני, ובכך ליצור חזית מזרח־תיכונית נגד איראן.
האיראנים אולי מומחים בשחמט, אך גם לנו יש אלופים.
