בלהט הדיווחים על חקירות נתניהו, מחמיצה הקהילייה העיתונאית את הדרמה המתחוללת בצידה האחר של הקשת הפוליטית. אם סקרי דעת הקהל לא־שווא ידברו, כי אז אנו חוזים בצניחתה של מפלגת "המחנה הציוני" משפל לשפל חדש. מ־24 מושבים בכנסת הנוכחית עד עשרה מושבים בלבד, לו הבחירות נערכו עכשיו. גם אם התחזית שגויה, נותרנו עם מגמה של ירידה משמעותית, שאולי לא תעצור בעשרה ח"כים בכנסת הבאה. יש להזכיר שבעבר מנתה סיעת המפלגה שמונה ח"כים בלבד, לאחר שאהוד ברק פרש ופילג אותה.
מציאות זו, בתנאי שאיננה שגויה, מדהימה ממש: טרגדיה פוליטית. זאת המפלגה שמנהיגה בן גוריון הכריז על הקמת המדינה. אם הייתה בישראל מפלגה המזוהה עם אחיזה איתנה במוסרות השלטון, ולא עם ישיבה על ספסלי האופוזיציה, הרי זו מפלגת "המחנה הציוני". ושם זה הוא רק האחרון בשמותיה.
מדוע מתחוללת ההידרדרות הזאת - הרי גם לאחר המחדל של פתיחת מלחמת יום כיפור וחלליה הרבים, שב הציבור והעניק לה את השלטון? אפשר לציין, אולי סיבה אחת לחולשה: מפלגה זו אינה בוטחת ביושבי הראש שלה, שנבחרו כדין. לא פחות מעשרה יושבי ראש היו לה מאז המהפך ב־1977. היו"ר הנוכחי, אבי גבאי, מודע לדיווחים שכבר חושבים על הדחתו עקב נתוני הסקרים. המושכים בחוטים אינם מעניקים לו אשראי.
לגבאי, וגם לרוב קודמיו בכס היו"ר, לא מוענקת תקופת הבשלה של מנהיגות. במיוחד לו, שניסיונו הפוליטי דל. מנהיגות אינה נרכשת בימים ואפילו בשנים. בגין לא נואש גם לאחר שנים רבות של מפלות בבחירות והליכה במדבר האופוזיציה. פעילי "המחנה הציוני" לעומתו תובעים במשתמע, ניצחון מיידי בבחירות. אם לא? שולחים את המנהיג לביתו.
בתחום הערכים - שעליו הייתה תפארתה של מפלגת העבודה - סיסמתה הורכבה משלוש מלים: עלייה, התיישבות, ביטחון. המפלגה שיזמה את הקמת ההתנחלויות הראשונות, מתכחשת כיום למעשה הזה. היא בזה למתיישבים, אלה שאפילו יעקב חזן המנוח, ממנהיגי השמאל הסוציאליסטי, כינה "חלוצים של ימינו". היום, להוציא ח"כ אחד (איתן ברושי), מתרחקים ח"כי המפלגה מערך ההתיישבות.
לפעמים נדמה שה"מחנה הציוני" מתחרה עם מר"צ על קולות הציבור. ואכן, בסיעה משרתים ח"כים שמקומם האמיתי במר"צ; הם מושכים את מפלגתם שמאלה, וכמה שיותר. לא בכדי זולגים קולות מה"מחנה הציוני" למרכז של לפיד.
ואשר לבקשת הסליחה מיושבי "ערי הפיתוח" - השמיע אותה אהוד ברק, אך היא הייתה מלאכותית; לא היה לה המשך מעשי. לכך יש להוסיף התבטאויות מזלזלות ביושבי הפריפריה. למשל, שקולותיהם ניתנים לליכוד למרות שממשלותיו הכבידו עליהם את העול. כך נרמז לציבור גדול, שהוא "נגרר" ונעדר כל חשיבה עצמית ועצמאית. ולהיכן נעלמה הסוציאל־דמוקרטיה? את התחום הערכי הזה ממלא בהצטיינות ח"כ איציק שמולי, ואולי עוד כמה מעמיתיו.
גם אם בניגוד לסקרים, יתאושש ה"מחנה הציוני" בבחירות הבאות, והוא חפץ חיים, ראוי שיתעמק בחשבון נפש נוקב, ולא יתמיד בהדחות תכופות של מנהיגיו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו