שימו את נתניהו מול יריביו, ותבינו מדוע הממסד הישן עסוק רק בלמוטט אותו ואת משפחתו • לנוכח המתקפה על תודעתנו, חשוב להתייצב ולהילחם על החופש לחשוב אחרת
1 ואז, לאחר שנסתיימו הנאומים והקהל התפזר, הגיע אבי גבאי, נשען על כיסאה של בת־שיחי. היא סיפרה לו שאנחנו דנים במונח "פתרון", האם אפשר להחיל אותו על המציאות המזרח־תיכונית. הוא הציץ בי והגיב: "השאלה היא, מה עושים עם עיתון שמחולק לחצי מהעם בחינם?"
לא התייחס לשאלה שהעלינו, לא לאידיאולוגיה, לא לוויכוח הפנים־ישראלי המדמם; שום דבר. רק, האם אפשר לסגור כלי ביטוי לחלק ניכר מהציבור. זהו. מה ההבדל בינינו לערוץ 2 או 10 שאף הם ניתנים בחינם, שאלתי, או גל"צ, Ynet ואחרים - המסופקים לכל דיכפין בחינם?
מולו עמדה אישה כבודה. לא זיהיתי אותה, אך היא החרתה־החזיקה אחריו בשטף, יורה צרורות נגדי ונגד העיתון שאתם קוראים. המשפט החוזר בדבריה היה "תאמין לי, אני יודעת". הטענה היחידה הראויה להתייחסות בדבריה היתה, שכשם שאסור למכור יוגורט בחינם כי זה ישבור את השוק, כך אסור לחלק עיתון בחינם.
לעצמי חשבתי שהטענה הזאת תקפה כאשר בשום מקום לא מחולק יוגורט בחינם. אבל אם בכל הארץ מוצבים מיכלי ענק עם יוגורט בחינם להמונים, ורק הגביעונים הקטנים עולים כסף, אז מה הבעיה לחלק גם גביעונים בחינם - הרי המוצר עצמו כבר מסופק להמונים חינם אין כסף? הנמשל ברור.
העיתונות המודפסת אינה יוצאת דופן. המוצר הוא חדשות. בימי קדם, חקקו את החדשות על לוחות אבן, ביוון, הפילוסופים היו פובליציסטים, ואצלנו הם היו הנביאים. כולם סיפקו את מרכולתם חינם. העיתונות המודפסת החלה לגבות כסף כשיכלה לעשות זאת. עובדה שהטלוויזיה והרדיו אינם גובים כסף עבור אותו מוצר. אז מה נשתנה גורל העיתונות המודפסת? לא השתנה. מדובר בשליטה שאבדה. רציתי לשאול את גבאי, מה פתאום להתערב בשוק החופשי? אבל הוא נמלט.
2 בכל זאת, הצלחתי להשחיל שאלונת: מהיכן את יודעת? "עבדתי אצלכם". מתי? "ב־2011 עד 2013". בתור מה? "פרילנסרית". אז זה אפשר לך "לדעת הכל" על התנהלות העיתון - אפילו ג'יימס בונד לא היה עושה זאת? ושוב: "תאמין לי, אני יודעת". בשלב זה לא זיהיתי את הגברת, אז שאלתי "מי את?" היא כנראה הבינה "למה, מי את?" כך זה כשנושאים מונולוג תוקפני.
השאלה העלתה את חמתה: "חוצפן", קראה לעברי, יחד עם עוד תיאורים מחמיאים, "הייתי 14 שנה עיתונאית, תאמין לי, אני יודעת". אז הבנתי שמדובר בח"כ קסניה סבטלובה. כשהיא תגיע לשלטון, ישימו אנשים כמוני בגולאג לחינוך מחדש.
גבאי נעלם, אבל זכרתי את הופעתו יום קודם בוועידת איפא"ק. מה אמר שם? שום דבר. ניסה להתחפש לנתניהו. בדיוק כמו לבני ולפיד. כך מכרו את הסכם הדמים באוסלו. שמו את רבין בחזית והחביאו מאחוריו את השאר. אבל המוני באי הוועידה רצו את המקור. גם הממשל האמריקני לא התרשם מחגיגות קץ הדמוקרטיה בארץ. נתניהו התקבל שם בכבוד מלכים. לא "ברווז צולע" ולא נעליים. הממשל יצא מגדרו להראות זאת.
3 ימים טובים לישראל בעולם. מדיניות החוץ פורחת, בניגוד לתחזיות נביאי השקר שהבטיחו צונאמי מדיני. השגרירות האמריקנית עוברת לירושלים. איראן נמצאת תחת אזהרה. סגן הנשיא פנס אמר לפני באי הוועידה, שאם בתוך חודש, הסכם הגרעין לא יתוקן, ארה"ב תיסוג ממנו.
כשטראמפ נבחר, ביקשו כמה אושיות שמאל להתערב איתי שהוא לא יקיים הבטחותיו. לא רציתי להביכם כעת. אבל השיעור הזה חשוב ללמוד, שבצד השני לא יושבים מומחים גדולים; הם אנשים פוליטיים המשתייכים לשבט ידוע בחברה הישראלית, שמלאכתו כיום היא נבואות זעם על חורבננו. בסדר.
בדיוק לפני שלוש שנים נכחתי בבית הנבחרים בזמן נאומו של ראש ממשלתנו. הוא הזהיר מפני העסקה האיראנית לפני אולם שהריע לו. אם ארה"ב לא תעזור לנו, אמר, ישראל תעזור לעצמה.
עברו הימים שהעם היהודי היה חסר אונים מול אויביו. הפתרון הסופי ששליטי איראן מצהירים עליו בריש גלי, לא יעבור בשתיקה. עבורי, מה שראיתי אז היה מנהיג יהודי מגיע באיחור של 2,000 שנה לרומא של תקופתנו, ומודיע קבל עם ועולם: "עם ישראל חי!" במסורת היהודית, הגדירו זאת במונח הטעון "קידוש השם".
מעליו, בזמן אותו נאום היסטורי, ישבו עיתונאים חמוצים ידועים שסיפרו סיפור אחר. מזל שהנאום שודר לכולם וחשף את ערוותם; טוב שהעיתון הזה סיפר את האמת. והנה, זמן קצר עבר, והכל השתנה.
שימו את נתניהו מול כל יריביו, כולל אובאמה, ותבינו מדוע הממסד הישן בישראל לא עסוק בשום דבר אחר, לבד מלמוטט את האיש הזה (ומשפחתו) בטענות של כלום, שמנופחות מדי ערב בידי שונאיו בתקשורת. איזו חרפה. איזו פגיעה אסטרטגית בישראל. לנוכח המתקפה האדירה על תודעתנו, חשוב להתייצב מולה ולהילחם על החופש לחשוב אחרת, להגן על בחירתם של אזרחי ישראל.
4 נחזור לגבאי. מה גורם לאדם שנולד בשכונה בירושלים להורים מצפון אפריקה, שמכיר את ההשתקה ארוכת השנים של יהודים שהגיעו מפזורת הוריו, בידי הממסד המפא"יניקי, בידי הממסד האקדמי (כמה פרופסורים יוצאי עדות המזרח יש היום?), התקשורתי (היכן היתה - עשרות שנים - במה כתובה או משודרת של הימין הליכודניקי והמסורתי?) והתרבותי (לך לשלמה בר, שיספר לך) - כיצד ברגע שמקבל את עמדת ההנהגה של מפלגת העבודה, הוא ממיר את דתו ומתמקד בסתימת פיות ליריביו? אגב, גם איתן כבל כך. אנשי ראש העין סבלו מהשתקה ארוכת שנים, והנה ברגע שקיבל כוח, הפך לקבלן הביצועים של השמאל בסתימת פיות יריביו (ערוץ 7, חוק "ישראל היום" וכו').
קסניה סבטלובה הגיעה ממדינה ששלטה במקורות המידע של נתיניה, במיוחד היהודים שסבלו מרדיפה. והנה, היא מגיעה ארצה, משמשת עיתונאית, וברגע שעוברת לשמאל - מתעסקת בסתימת פיות יריביה. ומה גורם לציפי לבני - בתו של איתן לבני, קצין המבצעים של האצ"ל, שרוב ימיה חוותה סתימת פיות מצד השמאל שרדף את הוריה וחבריהם - להוביל חקיקה ז'דנוביסטית נגד העיתון הזה, רק כי הוא "מקדם השקפת עולם שבעיניי מנוגדת לאינטרסים של מדינת ישראל", בלשונה?! זה מה שטענו כלפי הוריה (וכלפיה) במשך שנים בהיותם חלק מהימין.
אתם מבינים מדוע נלחמת החבורה הזאת נגד נתניהו? בניגוד ללבני ולגבאי, לסבטלובה ואחרים, הוא סירב להתכופף בפני הדוקטרינות המסוכנות של הממסד הישן. הרי יכול היה לאמץ את תוכניות ההתאבדות המדיניות של השמאל, ולזכות לתהילת עולם בקרב אלה שהחברה הישראלית מזכירה להם את "שנות ה־30 באירופה". לא על נתניהו בלבד המלחמה ניטשת, אלא על האפשרות של כולנו להחליט מי ינהיג אותנו וכיצד. אסור להתייאש.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו