מכון לא תקין

בזכות רפורמה בפעילות מכון התקנים כמונופול, גם תקנים של מדינות אחרות יותרו ליבוא • על הצלחה זו לעודד אותנו לשינוי גם בתחום הנדל"ן: ניתן להלין על נבחרינו, אבל הבעיה מתחילה אצלנו

בחורף לפני כמה שנים, ביישוב חדש בגוש עציון, התושבים התלוננו על תקלות מסתוריות במכשירי החשמל בבתיהם. מחשבים, טלוויזיות ומכשירי החשמל הגדולים יותר בבית הפסיקו לעבוד. מהנדס חשמל מטבעון ששמע על כך במקרה הבין מייד מה קרה, וחיפש עיתונאי שיצטרף אליו וידווח על מה שהוא ניחש כמחדל.

הצטרפתי אליו לנסיעה שבה עברנו בית־בית והצענו בדיקה חינם של המכשירים. מתברר ש"נחשולי חשמל" פגעו בהם בשל מתח לא יציב. "מפסק הפחת" שמותקן על לוח החשמל, כמתחייב בחוק, לא הגן על המכשירים והבית מפני התופעה. 

אותו מהנדס הציע להתקין להם בלוח, חינם, מכשיר אלקטרוני שהוא פיתח, שנותן מענה הרבה יותר טוב מהמפסק שיש לנו בבית. הוא מגן מפני מתח לא יציב, מנתק את הזרם כליל במקרה של נתק ומונע מצבים כמו ב"אסון ורסאי", שבו התקרה קרסה, חוטי חשמל נקרעו אך הזרם לא נותק.

אך מכיוון שהחוק לא מאפשר להתקין מתקן אחר, מלבד "מפסק הפחת" החשמלי והמיושן, המהנדס הרכיב את ההמצאה שלו נוסף על מפסק הפחת. מאותו יום חדלו התקלות במכשירי החשמל ביישוב. מבירור שערכתי באותה עת התברר שיש יבואן אחד למפסקי הפחת, והוא עומד בראש ועדת התקינה הרלוונטית במכון התקנים. 

הפתעה בתעשייה

זו היתה הפעם הראשונה שנחשפתי בעצמי לתופעה המדהימה הזו, וכשהתחלתי להתעמק בה כמי שגילה יבשת חדשה, התברר שהיבשת הזו כבר מיושבת בהמונים שחוגגים ומופתעים מההפתעה שלי. בראש ועדת תקינת החלב ומוצריו עמד המדען הראשי של תנובה; בוועדות התקינה של רשת החשמל ישבו נציגי חברת החשמל, שלמעשה קבעו מראש תקנים המתאימים ליצרני טורבינות שהם חפצים ביקרם. בוועדות תקינת הרכב ישבו נציגי יבואנים שקבעו תקנים ספציפיים מאוד המכוונים נגד יבוא של מתחרים וכך הלאה. 

מאז לא הפסקתי לכתוב על שערוריית התקינה בארץ. שרי הכלכלה הקודמים ניסו להעביר רפורמה שתביא להתאמת ההליך למציאות המודרנית, אך ללא הועיל. המכון, שהוקם בשנת 1949, והחוק שמכוחו הוא פועל, שנחקק ב־1953, לא התעדכנו. מבקר המדינה כתב על המכון, שברשימת התקנים שלו כולל מוצרים שאינם קיימים בשוק, ואינו כולל מוצרים שחשוב שייכללו בו. 

במכון מועסקים יותר מ־1,100 עובדים, ולכן כל ניסיון לערוך בו רפורמה נתקל בחומת המגן ההסתדרותית. לדרישת ארגון חופש המידע - חשף המכון בעבר ש־70% מהכנסות המכון מוקצות לשכר לעובדים. המכון לא מפרסם מיוזמתו דו"חות כספיים ופעילות. כדי לשחרר עובד מיותר מהמכון נדרשים לא פחות מ־1.1 מיליון שקלים דמי פיצויים מוגדלים כדי להגיע להסכמת פרישה.

מספר העובדים ובור השומן שזומן להם הופך את ההסתדרות לשותף טבעי לעניין, אבל מה עם התאחדות התעשיינים? לכאורה, הם צריכים לעמוד מנגד ולהילחם להפרטת המכון, לשינוי המצב שמייצר את גלגלי המסחר, הייצור והיבוא. ובכן, הפתעה. התעשיינים דווקא נהנים מהמצב ושיתפו פעולה עם ההסתדרות גם בעניין זה. 

התעשיינים הגדולים השתמשו במכון ליצירת מחסומי יבוא ולשמירה על ההגמוניה שלהם. לכן גם הם ניצבו בחזית והצליחו למנוע רפורמה, עד השבוע. בראיון עם אחד התעשיינים שסיפר על השקעות עתק של מפעל המזון שלו, הוא הראה לי תנור ענק ומתוחכם ובקריצה הוא סיפר: "התנור הזה מעיף הרבה מתחרים מהשוק". כיצד, שאלתי בתמימות, והוא הפליא: "הכנסנו תקינה שרק מי שיאפה בתנור כזה יוכל לקבל תו תקן".

המכון, שעד עתה התנהל כמונופול, נהנה מהכנסות של כחצי מיליארד שקלים בשנה. אם יצרן, או יבואן, מעוניין לדעת מהי התקינה הדרושה למוצר שלו, הוא צריך לרכוש את המידע הזה במאות שקלים - מידע שאמור להיות גלוי ונגיש לכל. אם הוא מעוניין בבדיקת המוצר הוא יצטרך לשלם סכומי עתק. אם המוצר שלו ייפסל, הוא לא תמיד יידע למה בדיוק, אלא יקבל תשובה לקונית של ההחלטה. 

חומת מגן מפני יבוא

ההקדמה הזו היא רק קצה הקרחון של המצב האבסורדי, שככל הנראה אנחנו עומדים להיפרד ממנו אחרי 70 שנה. לשר האוצר משה כחלון ולשר הכלכלה והתעשייה אלי כהן היתה הזכות להכריז השבוע בתדריך עיתונאים על הרפורמה בתקינה, ועל השקת מערכת שתאפשר למעבדות חיצוניות לאשר תקנים.

חשוב יותר - חוק התקנים שונה ומעתה גם תקנים של מדינות מוכרות אחרות יוכרו ויותרו ליבוא ולשיווק, גם בלי להתאימם לתקן מקומי. השר כהן אמר בתדריך כי "אין שום סיבה בעולם שמוצר שאושר על ידי מכון תקנים רשמי של מדינה מפותחת לא יוכר בישראל".

להערכת משרד הכלכלה, המשק יחסוך מהרפורמה הזו כחצי מיליארד שקלים בשנה. אני לא אתיימר לסכום מספרים, אבל הניחוש שלי הוא שאם הרפורמה תיושם כלשונה וגורמים אינטרסנטיים לא יצליחו לתקוע מקלות בגלגליה, אז היא תחסוך למשק הרבה יותר מזה. שחרור חסם משמעותי שכזה יכול להביא לפיתוח המשק לכיוונים שונים. 

המלחמה על הרפורמה הזו החלה מייד עם כינון הממשלה, והדרך לא היתה רצופה בשושנים, אבל היא צלחה. בעוד שנים ספורות שחקנים חדשים בשוק לא יוכלו לדמיין את המצב הקודם. הם לא יוכלו להאמין שהתקינה בישראל הוחזקה בידי מונופול שהיה חומת מגן מפני יבוא ופיתוח מוצרים חדשים. הם לא יוכלו להאמין שהמכון הזה פעל באמצעות ועד מנהל של 28 חברים - מספר חסר תקדים שאין לו כל אפשרות לקבל החלטה כלשהי. מוסד שלא הגיש דו"ח כספי לאישור האוצר, כנדרש בחוק, ופרסם לציבור רק תמצית דו"חות כספיים ללא כל מחויבות לשקיפות. 

ההצלחה הזו צריכה לעודד אותנו ואת הנבחרים שהגיעו כדי לשנות. זה לא יהיה קל להצליח לעשות זאת עם מינהל מקרקעי ישראל ועם רישום המקרקעין - גם שם מעורבים ההסתדרות וגופים אינטרסנטיים נוספים. גם שם פוחדים ממערכות מחשוב חדישות ובוודאי שמתחרות.

אבל ישראל מפגרת אחרי העולם באישור נדל"ן, וברישום נדל"ן עוד יותר. אנחנו יכולים להלין על נבחרינו, אבל האמת היא שהבעיה היא המודעות שלנו. אם הנבחרים יידעו שהם זוכים לנקודות על פירוק מונופולים - הם יעשו זאת.

בינתיים התרומה הפוליטית של חבירה להסתדרות ולוועדים חזקים ברורה, ואילו התרומה הפוליטית מהמלחמה במונופולים לא לגמרי ברורה. במצב הזה צריך להיות פוליטיקאי נועז במיוחד כדי להילחם בקבוצת אינטרסים ברורה כדי לזכות בקולות עלומים.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו