בניגוד קוטבי לאווירה הטעונה ורוויית המתח שאפפה אחדים, לפחות, ממפגשי הפסגה שנערכו בין הנשיא אובאמה לבין רה"מ נתניהו, מעניק הביקור הנוכחי בבירה האמריקנית ביטוי מוחשי לעובדה שמסכת היחסים המיוחדים עברה תיקון דרמטי מאז ה-20 בינואר 2017.
את מקומו של הניסיון המאולץ להסתיר את מוקדי המחלוקת ומשקעי הטינה שהעיבו על יחסי ישראל וארה"ב בעידן אובאמה, תפסו תנאים של חיבה וביטויי תמיכה מצד מעצמת העל האמריקנית כלפי בעלת בריתה. לפיכך, גם אם לא דווח על תמימות דעים מוחלטת בכל מכלול הסוגיות שעמדו על הפרק (כמו, למשל, בשאלת היקפו של סל התביעות מאיראן שארה"ב אמורה להציג בפני שותפותיה להסכם הגרעין כתנאי מוקדם הכרחי להמשך תמיכתה בו), דבריו של הנשיא טראמפ אתמול, שלפיהם יחסי ארה"ב וישראל מעולם לא היו טובים יותר, ושאיפתו המוצהרת (גם אם לא התחייב לכך באופן סופי) להיות נוכח בעת פתיחת השגרירות האמריקנית בירושלים, מסמלים בצורה מזוקקת את עומק התמורה שהתחוללה במהלך השנה האחרונה בציר זה.
לכך יש להוסיף גם את הדגש ששם טראמפ על אופייה המיוחד ויוצא הדופן של מערכת הזיקות והקשרים עם השותפה הישראלית וזאת הן במישור האידיאולוגי והן במרחבים הביטחוניים והכלכליים, שאכן שודרגו לבלי הכר מאז כניסתו לבית הלבן. אותם דברים אמורים גם לגבי שפת הגוף של הנשיא האמריקני ששידרה גם אתמול חמימות ולבביות בלתי מסויגת כלפי אורחו, וזאת בניגוד לרוח הסגרירית שנשבה מכיוון אובאמה כלפי נתניהו במהלך פגישותיהם הפומביות.
בה בשעה שבתקופתו של אובמה כנשיא נתפסה הסוגיה הפלשתינית כאבן הנגף המרכזית בדרך לפיוס ולרגיעה אזורית, ירד מכלול זה לשולי הבמה בעידן הנוכחי. יתרה מזו – בעוד שהנשיא ה־44 הטיל שוב ושוב על ישראל את עיקר האחריות לקיפאון המדיני והפעיל עליה לחצים כבדים כדי שתסכים, בין היתר, להקפאה מתמשכת של הבנייה בהתנחלויות, גישתו של טראמפ שונה בתכלית. הנשיא ה־45 מעגן את מדיניותו כלפי ירושלים לא באיומים כלשהם אלא במגוון רחב של תמריצים, האמורים לעודד את ממשלת נתניהו ליטול סיכונים בכל תהליך של הסדר עתידי.
במקביל, גישתו כלפי הרשות הפלשתינאית נותרה ביקורתית ולעומתית. ביטוי בולט לכך ניתן אתמול בנימה הנוזפת שאפיינה את ההתייחסות הנשיאותית למנהיגות הפלשתינאית שסירובה לחזור לשולחן המו"מ עם ישראל ללא תנאים מוקדמים מהווה בעיניו של טראמפ גורם המסכל מלכתחילה את חזון השלום המיוחד.
מבחינה זו, ניתן לראות בתביעתו מהרשות הפלשתינית לחזור לשולחן המו"מ חוליה נוספת ברצף של פעולות ואמירות המרחיקות את טראמפ שנות אור ממדיניות קודמו בזירה זו, שהחזירה את ארה"ב לימי הסגריר של עידן הנשיא קרטר ולתקופת השפל של ניסיונות נפל לכפות על ישראל את קווי המתאר של הסדר הקבע בחזית הפלשתינאית. אכן, מהפך.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
