מסעו של ראש הממשלה נתניהו לארה"ב, שבמרכזו הפגישה עם הנשיא טראמפ, מתקיים בצילו של המשבר הקואליציוני המחריף ועל רקע לוח הזמנים המתקצר במהירות לנוכח סיומו הממשמש ובא של מושב החורף של הכנסת. בה בשעה, אין לשכוח שגם הבית הלבן פועל כיום במסגרת של אילוצי זמן חמורים. זאת, משום שבעוד כחודשיים עתיד לפקוע האולטימטום שהציב הנשיא בפני השותפות להסכם הגרעין עם איראן. אם לא יפעלו עד אז לתיקונו היסודי של "הסכם וינה" המחורר (ובין היתר יסכימו לשלב במסגרתו הגבלות מרחיקות לכת על פעילותה של טהרן במישור פיתוח הטילים), עתיד הממשל לפרוש ממנו בחודש מאי ולהחזיר לקדמותו את משטר הסנקציות הכלכליות כנגד משטר האייתוללות.
העובדה שטראמפ הוכיח, רק לפני ימים אחדים, שהוא מוכן לשנות - באבחה אחת - את כללי המשחק עם ידידים ויריבים כאחד, ולהטיל מכסי מגן על יבוא פלדה ואלומיניום, עשויה להקנות משנה תוקף לאזהרותיו שהוא נחוש לשבור את הכלים גם בטיפולו במרחב האיראני, וכך לדרבן את המעצמות לחבור אליו במאמציו לאלץ את איראן להשלים עם מערכת חדשה של חישוקים ומגבלות, הן במישור הקונבנציונלי והן בחזית הגרעין. לנוכח אתגר זה, שבפניו ניצב כעת הנשיא ה־45, נודעת חשיבות עליונה לביקורו הנוכחי של ראש הממשלה בבירה האמריקנית.
נתניהו מעניק לטראמפ הזדמנות פז לקיים דיון מפורט ומעמיק בסוגיית האיום האיראני הנשקף לישראל מסוריה ומלבנון, וזאת בתקווה להניעו לשלב גם את הנדבך הסורי בתוך סל התביעות שיועלו על סדר היום במשא ומתן עם השותפות להסכם וינה. אם אכן יוסכם על "קווים אדומים" ברורים, שחצייתם על ידי איראן תתפרש לא רק בירושלים אלא גם בוושינגטון כהפרת ההסכם המתוקן (אם אכן יושג בפרמטרים אלה), יהווה הדבר שדרוג משמעותי של השותפות האסטרטגית עם ארה"ב שיאפיל אפילו על המחויבות האמריקנית להעניק לישראל רשת ביטחון חיונית אל מול איומים אסטרטגיים עליה מצידה של טהרן, שניתנה לנתניהו על ידי הנשיא קלינטון כחלק מהסכם וואי באוקטובר 1998.
אף על פי שמדובר בקיומו של דיאלוג אסטרטגי בעל חשיבות עליונה לישראל, יש לזכור שרעשי רקע לא מעטים אופפים את הביקור ועלולים לפגום במוקד הקשב הנשיאותי. בין היתר ממשיך צילה של חקירת פרשת פוטין־גייט לרחף בחלל, ושאיפתו של הנשיא להרחיק מן הבית הלבן את חתנו ג'ארד קושנר מעוגנת לא במעט במעורבותו בפרשה זו.
בהקשר זה, למרות יחסיו המתוחים עם טראמפ, הסתמן מכנה משותף בולט בין עמדתו של ראש הסגל ג'ון קלי לבין עמדת הנשיא בכל הקשור לחתן הבעייתי קושנר, שקשריו העסקיים הענפים עם גורמים זרים (כולל סין, אבו דאבי, קטאר וכמובן גם רוסיה) תרמו להורדת הסיווג הביטחוני שלו. זאת, ביוזמתו של קלי, שבין היתר חשש משערורייה נוספת כתוצאה מאפשרות הסתבכותו של החתן בעסקאות מפוקפקות עם בעלי עניין, במיוחד מן המפרץ הפרסי. אין ספק כי עבור ישראל (שקשריו ההדוקים של קושנר איתה תרמו גם הם, ככל הנראה, להחלטה על הורדת סיווגו), הפגיעה במעמדו מהווה גם פגיעה באגף הפרו־ישראלי המובהק בממשל. עם זאת, יש להניח שלא ייעלם כליל מן הזירה המדינית, וזאת גם אם מוטת השפעתו ומרחב פעולתו עתידים להצטמצם, לפחות בטווח הקצר.
