הח"כית תמר זנדברג ממרצ מגייסת את ההיסטוריון השנוי במחלוקת, זאב שטרנהל, כדי לגבות את דבריה מעוררי שאט הנפש, שלפיהם אנשי הליכוד הם "חברים של נאצים". שטרנהל ודאי יעלה בפני ועדת האתיקה של הכנסת, שתדון בתלונה נגד זנדברג, ממצאים ידועים לכל על עברן הבעייתי של חלק ממפלגות "הימין החדש" באירופה. מעניין אם יתעכב גם על קשריהן של מפלגות שמאל, בעיקר סוציאל־דמוקרטיות - שאיתן קשורה מפלגתה של זנדברג - עם אותן מפלגות בעייתיות ועם העבר הנאצי־פשיסטי ככלל.
נבחן, לדוגמה, את המקרה של "מפלגת החופש" באוסטריה. ספק אם זנדברג יודעת שממשלתו הראשונה של הקנצלר האוסטרי, הסוציאליסט היהודי ברונו קרייסקי, היתה ממשלת מיעוט שנשענה על תמיכה מצד מפלגת החופש, שבה היו - כמו בשאר המפלגות האוסטריות - נאצים לשעבר. באותה ממשלה כיהנו שלושה שרים מטעם הסוציאל־דמוקרטים, בעלי עבר נאצי פעיל, שנחשף בידי צייד הנאצים שמעון ויזנטל. הברית הפוליטית הזו היתה קצרת ימים.
אך ארבע שנים לאחר מכן, כשהיה חשש שהסוציאל־דמוקרטים יפסידו את הרוב המוחלט, נבחנה האפשרות לצרף את "מפלגת החופש" לממשלה. מנהיג מפלגת החופש, פרידריך פטר, היה אמור לקבל את משרת סגן הקנצלר. אלא שימים ספורים לפני הבחירות חשף שמעון ויזנטל מידע שלפיו פטר שירת במלחמת העולם השנייה כאיש הוואפן אס.אס בחזית המזרח והיה שותף לרצח אזרחים. המידע הועבר לידיעת נשיא אוסטריה דאז, שהעביר לקרייסקי ולפטר. קרייסקי, אגב, שנמלט מפני הנאצים, התייצב לצד פטר, הגן עליו ותקף את ויזנטל.
לאחר שקרייסקי עזב את החיים הפוליטיים ב־1983, הקימה מפלגתו ממשלה עם מפלגת החופש, שניכסה לעצמה תדמית ליברלית. השותפות בין הסוציאל־דמוקרטים למפלגת החופש באה לקיצה ב־1986, לאחר שירג היידר ביצע "הפיכת חצר" ונטל לידיו את הנהגת המפלגה, ונציג הדור הצעיר במפלגה הסוציאל־דמוקרטית, פרנץ וראניצקי, קיבל את ראשות מפלגתו ואת משרת הקנצלר. היידר, שבא ממשפחה נאצית, הצעיד את מפלגתו לימין הקיצוני. וראניצקי הצעיד את אוסטריה לראשונה לעבר התמודדות עם עברה הנאצי והיה הראשון שהכיר פומבית באחריות ארצו לשואה.
עם פירוק הקואליציה בין הסוציאל־דמוקרטים ל"מפלגת החופש" ב־1986 הכריז וראניצקי שמפלגתו לא תשתף עוד פעולה עם מפלגתו של היידר. "דוקטרינת וראניצקי" הנחתה את הסוציאל־דמוקרטים האוסטרים קרוב לשלושה עשורים. אך המציאות הפוליטית האוסטרית חייבה אותם לחזור בהם לאחרונה: להנהגת המפלגה התברר שאין סיכוי להרכיב קואליציה עם השמאל, ואם היא רוצה להפסיק לשבת בממשלות אחדות עם השמרנים, עליה לשקול שוב להקים קואליציה עם מפלגת החופש. מעבר לכך, לא מעט מבוחרי מפלגת החופש הצביעו בעבר לסוציאל־דמוקרטים. הדרך לזכות מחדש באמונם היתה להוציא את מפלגת החופש מהאופוזיציה ולגרום לה "ללכלך ידיים" בעבודת הממשלה.
בדיעבד, שיתופי פעולה מקומיים בין שתי המפלגות החלו קודם: ב־2004 הוקמה במדינת־המחוז קרינטיה קואליציה, והסוציאל־דמוקרטים תמכו בבחירת היידר למושל המחוז. ב־2015, למרות מערכת בחירות בעלת מסרים חריפים נגד זרים, מהגרים ופליטים, הקימו הסוציאל־דמוקרטים קואליציה עם מפלגת החירות במדינת המחוז בורגנלנד. אבל, מה שמותר לשמאל - אסור לימין.
