מי יחקור את השופטות והחוקרים

במהלך המאה ה־19 ניסה הלורד אקטון להסביר לבישוף אנגליקני שריכוזיות של כוח היא סכנה לחברה: "כוח נוטה להשחית, וכוח מוחלט משחית באופן מוחלט".

שחיתות במערכת השלטון עשויה למוטט מדינות. ואולם יש שחיתות חמורה ממנה – השחיתות במערכות, שאמונות על מניעת השחיתות במערכות השלטון.

תיאום ימי המעצר בין השופטת פוזננסקי לעו"ד ערן שחם שביט מגלה רק טפח מהנורמות ההרסניות במערכת המשפט. אם שופטת מסכמת מראש ימי מעצר, האם מישהו תמים לחשוב שזה קרה רק פעם? ולא רק ימי מעצר, אלא פסקי דין ואולי גם גזרי דין. 

מכל החקירות הנוכחיות, התיק היחיד שמדבר על שחיתות שלטונית מהסוג שיכול לפגוע במדינה הוא תיק 1270 – מינוי יועצת משפטית לממשלה בתמורה לכאורה להטיית משפט.

ואולם התמונה העולה ממנו מדאיגה אף יותר מהחשד כלפי הרשות השלטונית. אם לא יתבררו הדברים בהקדם, עננה כבדה תרבוץ על הרשויות האמונות על מיגור השחיתות. 

נשיאת ביהמ"ש העליון, אסתר חיות, מסרה עדות לתקשורת. דבר המהווה שיבוש הליכי חקירה לכל דבר ועניין. לטענתה, קיבלה לכך אישור מהמשטרה. מי נתן את האישור ומדוע? עד היום, איש לא קיבל אישור כזה.

במה זה מסייע לחקירה? התועלת היחידה שאפשר להפיק מפרסום עדותה של חיות היא שאולי מישהו הבין שהדברים לא הולכים ב"כיוון הנכון" והחליט לעזור לכולם לתאם גרסה. 

ומה ההבדל הגדול בגרסאות? השופטת גרסטל מסרה בעדותה שדיווחה בזמן אמת על הצעת השוחד. "זמן אמת" הוא הזמן שבו תהליך בחירת היועמ"ש היה בעיצומו. לפני שמנדלבליט נבחר. לטענת חיות, העבירה לה גרסטל את המידע מתוך זעזוע, אבל בדיעבד. כלומר: לאחר שהוועדה התכנסה ובחרה במנדלבליט.

אם גרסת חיות נכונה, השאלה הגדולה מופנית לגרסטל: מדוע לא דיווחה על פרשייה כה חמורה בזמן אמת? מדוע החזיקה את המידע רב העוצמה כשהיא יודעת לכאורה שמנסים לשחד מועמדים לתפקיד ראש התביעה בישראל?

ואם גרסת גרסטל נכונה, מדוע חיכתה חיות, שופטת ביהמ"ש העליון, ולא עשתה דבר עם החומר הנפיץ שקיבלה בזמן אמת?

והשאלה המטרידה ביותר: מי כאן לא דוברת אמת – נשיאת בית המשפט העליון או שופטת בכירה בדימוס? ומדוע?

בשני המקרים יוצאת נשיאת ביהמ"ש העליון רע מאוד. גם אם הגיע אליה המידע בדיעבד וגם אם היה "מעורפל" (הסרת ערפל זה בדיוק תפקידה של המשטרה), היתה חייבת להעבירו למשטרה. זאת, מתוקף תפקידה ומתוקף תקדימי העבר - שהמרכזיים בהם הם חקירתו באזהרה של היועמ"ש מנדלבליט בפרשת הר פז, רק כי עיכב מסמך 24 שעות (!) ופיטורי תנ"צ ניסים אדרי, שלא דיווח על עבירותיו של ניסו שחם. 

בהקשר זה צריך לציין שאחת הטענות כלפי נתניהו בפרשת 2000, היא מדוע לא דיווח על ההצעה שקיבל מנוני מוזס.

אם כך, הרי עיכוב של שנתיים וחצי בפרשייה כה חמורה מצריך את נשיאת ביהמ"ש העליון לתת הסברים טובים או להתפטר לאלתר, כדי להשיב את האמון של הציבור בביהמ"ש העליון. ממשטרת ישראל הייתי מצפה לחקור את שתי השופטות עד תום (באותה התלהבות שבה חוקרים את רה"מ), אחרת ניכנס לתחום האכיפה הסלקטיבית.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו