לאחר סיום סבב המינויים המרכזי שהובילה השרה איילת שקד, הגיעה העת לערוך סיכום ביניים.
במאבק באקטיביזם השיפוטי יש שתי אסכולות: האחת מדגישה שינויים ממסדיים, מבנים חוקיים ואת מערכת התמריצים, כך שלא משנה מה תהיינה עמדותיו האישיות של שופט זה או אחר, המערכת תהיה שמרנית יותר והאקטיביזם מוגבל מיסודו. האסכולה השנייה מדגישה את הצד הפרסונלי ורואה במינויים את חזות הכל: מינוי שופטים שמרניים שיהיו זהירים בכוח שניתן בידם וישמרו על מתינות וצניעות בשימוש בכלי הנשק האקטיביסטי.
אני נוטה לאסכולה הראשונה. אם יש משהו שההגות הדמוקרטית הליברלית לימדה, זה שהכוח משחית ושהסמכות, השררה והאפשרות להשתמש בכלים שלטוניים רבי עוצמה תמיד יקסמו לבני אנוש, יהיו עמדותיהם אשר יהיו. מעבר לכך, לגל מינויים יש השפעה זמנית, וצפוי בעתיד הנראה לעין גל מינויי תגמול.
עובדה היא שהגישה הפרסונלית לא הוכיחה את עצמה עד היום. בשופטים סולברג וגרוניס נתלתה תקווה רבה, אך בשום פנים מינוים לא בישר על "מהפכה". הם אולי יותר מתונים מאחרים בשימוש בכלי ההתערבות האקטיביסטיים, אך הם עדיין "מתונים" בתוך המחנה האקטיביסטי. ופסק דין מס דירה שלישית של סולברג יוכיח. גם אליקים רובינשטיין נתפס כשמרן, והיו שתלו תקוות מעין אלו אפילו במני מזוז. ככה זה, כשהמדינה שמה לך אקדח ביד, קשה לא ללחוץ על ההדק.
השרה שקד סבורה אחרת. היא הלכה במלוא הכוח על הגישה הפרסונלית, וכבר בתחילת כהונתה כרתה "עסקה" עם לשכת עורכי הדין שהעניקה לה מרחב תמרון רב למינויים בוועדה לבחירת שופטים. אך המחיר היה דרמטי: באותם ימים עמדה על הפרק רפורמה מקיפה בלשכת עורכי הדין שהיתה מחלישה את כוחה ומנטרלת את אחד ממוקדי הכוח הלא נבחרים במערכת המשפט. מדובר ברפורמה שהוכנה בממשלה הקודמת בידי השרה לבני, בעקבות דו"ח ציבורי של השופטת בדימוס פרוקצ'יה, מהלך ישים יחסית שלא נתפס כפוליטי וזכה לתמיכה קונצנזואלית. שקד ויתרה על המהלך ובכך אותתה על כיוון ברור: ויתור על שינויים מבניים תמורת יכולת מינוי.
לאחר המינויים האחרונים אפשר לסכם שהיא פחות או יותר מיצתה את הפוטנציאל הגלום בגישה הזו. המערכות נסרקו מכל הכיוונים לאיתור מועמדים טובים, וחלקם אכן נראים מבטיחים. נקווה שמהלכיה של שקד יצליחו, ושנראה שיפור - לפחות זמני - בתפקוד ביהמ"ש העליון.
בינתיים טוב לזכור את אמרתו המפורסמת של מילטון פרידמן: "רבים טועים לחשוב שצריך להכניס את האנשים הנכונים למקומות הנכונים. אבל האמת היא שצריך לגרום לאנשים הלא נכונים לעשות את המעשים הנכונים". בתוך המנגנונים הנתונים ובמערך התמריצים הקיים יש לחשוש שהאנשים הנכונים של שקד ימצאו את עצמם עושים את המעשים הלא נכונים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו