בשבוע שעבר התבשרנו על חתימתו של הסכם להספקת גז ישראלי למצרים בשווי של 15 מיליארד דולר. חתימתו של ההסכם היא צעד חשוב בביסוס וקידום השותפות האסטרטגית ההולכת ונרקמת בשנים האחרונות בין שתי המדינות.
שותפות זו נעוצה בזהות אינטרסים מדיניים וביטחוניים בין ישראל למצרים, הניצבות שתיהן מול איום האסלאם הרדיקלי כמו גם האיום מצד איראן. אלא שאם בעבר נרתעו המצרים מלתרגם זהות אינטרסים זו לצעדים מעשיים, והסתפקו בשמירה על שלום קר, עתה לא נרתעים עוד בקהיר מלחמם מנועים.
רק לפני כשבועיים דווח בתקשורת הזרה שישראל מסייעת לצבא המצרי במאבקו בשלוחת דאע"ש בסיני, סיוע הכרוך בשיתוף פעולה אינטימי בין צה"ל לצבא המצרי, שבעבר לא ניתן היה להעלות כלל על הדעת. עתה מצטרף לשיתוף הפעולה הביטחוני שיתוף פעולה כלכלי.
מצרים ניצבת בשנים האחרונים בחזית המאבק בטרור האסלאמי. מדובר קודם כל בטרור שלוחת דאע"ש שלמולה מנהל הצבא המצרי מבצע רחב היקף, הכרוך בפריסת כוחות צבא בהיקף חסר תקדים בחצי האי סיני שעל חלקו איבדו המצרים למעשה שליטה. לצד הטרור של דאע"ש ניצבת מצרים גם מול איום של ברית כוחות איסלאמיים, החל ב"אחים המוסלמים" מבית שלא ויתרו על רצונם לשוב ולשלוט במדינה, עבור בתנועת החמאס ברצועת עזה שהיא תנועת אחות לאחים המוסלמים ולא נרתעה בעבר מלשתף פעולה עם דאע"ש, וכלה בתורכיה תחת שלטון ארדוגאן. זה מתקשה לסלוח למשטר המצרי על שהשליך מכס הנשיאות את מוחמד מורסי, בן חסותו.
בין מצרים לתורכיה שוררת כיום מתיחות קשה לא רק בשל תמיכתו הגלויה של ארדוגאן באחים המוסלמים ובחמאס, שבהן רואה המדינה המצרית סכנה לביטחונה הלאומי, אלא גם בשל מחלוקת בשאלת ניצול שדות הגז באגן המזרחי של הים התיכון. עסקת הגז בין ישראל למצרים היא אפוא מענה מצרי ללחצים התורכיים ולחילוקי הדעות עם אנקרה.
עסקת הגז הזאת מצטרפת לזו שנחתמה עם ירדן לפני יותר משנה, אף היא בהיקף של כ־15 מיליארד דולר. במקרה של ירדן, לשיתוף הפעולה בתחומי האנרגיה והביטחון נוספה גם תלות ירדנית באספקת מים מישראל.
אבל כל הדברים הללו מוכרים וידועים, ואף חתימת הסכם הגז הישראלי־מצרי הייתה צפויה זה מכבר. מה שחדש ואף מרעיש היא התגובה במצרים לחתימת ההסכם, ובמיוחד תגובת השלטונות.
כמו בתחומים אחרים, הנשיא המצרי, עבד אל־פתח אל־סיסי, אינו מתנצל, אינו מגמגם ולא ממצמץ לרגע. בניגוד להתנהלות משטרו של חוסני מובארכ, הרי שממשלו של סיסי אינו חושש להודות בקיומו של שיתוף פעולה כלכלי ואף ביטחוני עם ישראל. יתרה מכך, הוא מבקש לחנך את הציבור במצרים למדיניות של שלום וביטחון עם ישראל, דבר שקודמיו לא העזו לעשות מעולם. וכך, בשעה שערוץ אל־ג'זירה מקטר ביקש להלהיט את הרוחות בקהיר - בציירו את ההסכם הישראלי־מצרי כהסכם בגידה (כאילו רק לקטר מותר לשאת ולתת עם ישראל) - מיהר סיסי להכריז, כי מדובר בהסכם המיטיב עם האינטרסים של מצרים.
זו דרכו של סיסי מאז עלה לשלטון, לעמת את הציבור המצרי עם המציאות. רק לאחרונה, ביום השנה להפיכה שהפילה את משטרו של מובארכ, הוא לא היסס להתייצב בפני בני עמו ולהכריז כי יקריב את חיו כדי שמה שקרה במצרים לפני שבע שנים לא יחזור על עצמו. רוצה לומר, שההפיכה הייתה טעות, שכן הביאה לחוסר יציבות ואף לכאוס, ומה שחמור יותר, הביאה לעלייתם לשלטון של האחים המוסלמים. זהו בהחלט משב רוח רענן ודוגמה להתנהלות של מנהיג, שראוי שמנהיגים נוספים באזור, ובמיוחד מלך ירדן, ילמדו ממנו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו