השבוע שאל ידידי, האלוף (מיל') וח"כ אלעזר שטרן: "למה צריך להעניש את האנשים הטובים?" שטרן מבקש לקצר את תקופת הצינון שנגזרה על בכירי מערכת הביטחון המבקשים לרוץ לכנסת, שעומדת כיום על שלוש שנים. לדעתו, יש לקצרה לשנה אחת בלבד, בעוד לדעתי יש להאריכה לתקופה של חמש שנים. את שטרן אני מכבד מאוד, כי תרומתו למדינה גדולה משל רובנו, בין השאר בשל מאמציו הבלתי נלאים לקדם את הגיור בצה"ל. עד עתה מאמץ זה הוחמץ על ידי המדינה - ומדובר בכישלון לאומי. צה"ל שונה בעניין זה, לטובה - בעיקר בזכות שטרן.
אבל בנושא תקופת הצינון שטרן טועה. הסיבה שנכון להרחיב את תקופת הצינון ברורה: להרחיק את הפוליטיקה מצה"ל. ריחוק זה קריטי לתפקוד הצבא ולאמון הציבור בו. צה"ל נותר אצל רוב האזרחים לארגון המדינתי היחיד שלא מואשם בפוליטיזציה. אפילו בית המשפט העליון איבד תווית זו, ואמון הציבור בו ירד פלאים. זה מצב חמור ביותר בדמוקרטיה, אבל חמור ממנו יהיה אם גם הצבא ייתפס כפוליטי.
מטרת תקופת הצינון היא להביא למצב שבו איש לא יעלה ספק לגבי החלטות של בכירי קהילת הביטחון. שלעולם לא תישאל השאלה האם ההחלטה היא על פי מיטב שיפוטו המקצועי של המחליט - או שמא הוא כבר מכין את דרכו הפוליטית. אני זוכר החלטות, שאני כקצין בכיר במערכת שאלתי את עצמי, האם הן התקבלו על ידי המחליט כחבר בפורום מטה כללי או כמי שראה עצמו כמועמד בבחירות בעוד שנה, כשיפשוט מדיו. אם אני כאיש המערכת שאלתי זאת, ודאי שיש חשש שהאזרחים, החשדנים עשרת מונים כלפי הצמרת, ישאלו את אותה שאלה, שעצם קיומה יכול להזיק לצבא.
תרומתו למדינה גדולה משל רובנו. ח"כ אלעזר שטרן // צילום: אורן בן חקון
ובאמת, מאחר שאדם קרוב אצל עצמו, למה שאותו בכיר, המשוכנע שהוא הולך לפוליטיקה "רק כי טובת המדינה חשובה לו", לא יקבל החלטות שיסייעו מאוחר יותר לקדם רק את טובת המדינה, כשבמקרה זה הוא מזהה אותה עם דעתו? הרי הוא לא הלך לפוליטיקה בגלל שום חשבון אישי. מאחר שלדבר זה אין סוף, נכון יותר שלא להסתבך במהלכים שבהם אפשר שמעורבבת טובת הקצין הבכיר עם מה שהוא תופס כטובת המדינה, כי זה בדיוק המרשם שמוביל לאפשרות שהצבא ייתפס כפוליטי ויאבד את אמון הציבור.
יתר על כן, קרבה רבה מדי לתקופת היות הפוליטיקאי איש צבא בכיר - יכולה להעלות שאלות בדיעבד על תפקודו. יהיה אפשר להאשימו שהחלטות מסוימות התקבלו על ידיו בגין דעותיו הפוליטיות המתגלות עם הצטרפותו לכנסת. ייתכן שזאת הסיבה העיקרית שבדמוקרטיות מודרניות נדיר למצוא אנשי צבא הרצים כפוליטיקאים. הם יכולים להיות ממונים לתפקידי ביצוע בכירים, אבל יימנעו בדרך כלל מהליכה לפוליטיקה המפלגתית. בארה"ב לא רץ לנשיאות בכיר בצבא מאז רץ אייזנהאואר, לפני כ־65 שנה, כגיבור מלחמת העולם השנייה.
מאותה סיבה בדיוק לא ראויה התאגדות בכירי מערכת הביטחון לקידום סדר יום פוליטי. התארגנויות כאלה צובעות מייד את הצבא בצבע פוליטי, שהרי אם כל כך הרבה אלופים מחזיקים בדעה פוליטית מסוימת, מה זה אומר על הציפייה שהצבא כארגון יהיה א־פוליטי? האם אין זה מוכיח שהם קידמו אנשים על פי האג'נדה שלהם? והיו דברים מעולם בצה"ל שלאחר מלחמת השחרור.
לסיכום: בניגוד לידידי שטרן, אני חושב לחומרה, ואולי שלוש שנים לא מספיקות כתקופת צינון. ובכלל לא אלמן ישראל. הקצינים יעשו לטובת מדינת ישראל מחוץ למפלגות, והמפלגות תייצרנה אנשים טובים גם ללא קריירה צבאית ארוכה, כך ייטב.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו