ההמלצה שלא היתה

למן הרגע הראשון שבו הקדימה משטרת ישראל את מסקנותיה לפרקליטות ומסרה לעיתונות את הדו"ח שלה בתיקי 1000 ו־2000, נמשך בתוך השיח השימוש במונח "המלצות", מונח אשר נפסל מניה וביה בהסכמת הפרקליטות, היועמ"ש ובית המשפט העליון.

בבג"ץ 104/18 נדחתה על הסף עתירה למתן צו על תנאי, המורה לשר לביטחון הפנים להנחות את מפכ"ל המשטרה שלא לצרף את המלצות משטרת ישראל בתיקי החקירה, ולחלופין להימנע מפרסום ההמלצות הנ"ל. 

בג"ץ פסק כי המשטרה אינה מעבירה לגופי התביעה "המלצות" בשאלת ההעמדה לדין, אלא חוקרי המשטרה מסכמים את חומר החקירות ובאפשרותם להתייחס ל"דיות הראיות" בתיקים אלו. כלומר, להפנות לראיות שאפשר שיעמידו תשתית ראייתית. הכל בכפוף לבדיקת גורמי התביעה - הפרקליטות והיועץ המשפטי לממשלה.

אם כן, מדובר בסיכום תיקי חקירה אשר אמורים להיות מועברים בראש ובראשונה לפרקליטות וליועמ"ש. פרסום הסיכומים, כך על פי המשיבים בעתירה, אמור היה להיעשות בהתאם להנחיה של היועמ"ש ממארס 2003: "קווים מנחים לחוקרים, לתובעים ולדוברים בעניין פרסומים מחקירות", שלפיה, "ככלל, לא יפורסם תיק החקירה, הנערך על ידי הגוף החוקר בסיומה של חקירה, עם העברת התיק לתביעה", אלא אם כן הגוף החוקר סבור שהמקרה הוא בעל עניין ציבורי מיוחד, שאז יקדים הגוף החוקר התייעצות עם היועמ"ש וקבלת הסכמתו, לאחר שידונו בעצם הפרסום ובתוכנו. 

לפי הפרסומים, המשטרה הקדימה את מסירת תיקי החקירה לתקשורת טרם שמסרה אותו לידי היועמ"ש. כך שממילא לא קוימה ההנחיה של היועמ"ש. להתנהלות זו נוספו התבטאויות מפכ"ל המשטרה בתוכנית "עובדה" כמה ימים קודם לכן. השר לביטחון הפנים, שהוא אחד המשיבים בבג"ץ הנ"ל, חייב לבצע בדק בית יסודי בנוהלי המשטרה ובהתנהלות בכיריה. 

מעטים הם אנשי המדיה הטלוויזיונית והעיתונאית אשר דייקו בדבריהם ובכתיבתם במינוח הנכון. מרבית הפרשנים העדיפו להעצים את הפומפוזיות ולהאדיר את האייטם, שהרי המונח "המלצות" כמוהו כבנזין על מדורת הרעש והמהומה. חלק מאנשי התקשורת נוהגים כך מתוך רשעות, וחלקם האחר מתוך בורות והיעדר הבנה בסיסית.

פרשן באחד מערוצי הטלוויזיה, מודח מעיתון ובעל מדור לשעבר, פתח את המערכה הבאה נגד היועמ"ש. לדבריו, בשידור בסוף השבוע, אבוי לו ליועמ"ש אם לא יגיש ASAP כתב אישום נגד ראש הממשלה לנוכח "ההמלצות והר הראיות" שאותם קיבל מהמשטרה. לדעתו, סיכום תיק החקירה מיועד לתכלית זו בלבד, ואין קיימת אצלו האפשרות, ולו התיאורטית, שכולו או חלקו יהפוך לשק קונפטי גרוס. 

עסקני האופוזיציה אימצו אל חיקם את המונח הזה ומצאו בו לא פחות מהרשעה חלוטה של הנחקר, הזדמנות פז לסיים בפוטש את הקדנציה של הממשלה שנבחרה בבחירות דמוקרטיות. האחד מפרסם שלטי חוצות, האחר מוצא עצמו כעד (מדינה) תביעה, האחרים מחרים־מחזיקים אחריהם בגמגומי התחסדות מוטי בחירות. לשיטתם, שערי הבסטיליה קרסו והפמליה המלכותית כבר מובלת אל הגיליוטינה.

גם עסקני הקואליציה אינם יושבים בחיבוק ידיים. כולם מלהגים "המלצות". שהרי ברי שאין קיימות המלצות, כך גם על פי בג"ץ. ככל שמנסים לייחס למשטרה מתן המלצות בתיקי החקירה, כך מגחיכים את תוצאות עבודתה.

נתן לרר הוא עורך דין

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו