המלצות לחיים. בשעות שלפני פרסום ההמלצות של המשטרה, כשכולם היו במתח מה יהיה שם, היה רק אחד שידע מהן המלצות המשטרה. כבר אז האח שלי אמר שהמלצות המשטרה יהיו: 1. להביט שמאלה וימינה, ולוודא שהרמזור ירוק לפני שחוצים כביש. 2. לתת זכות קדימה לרכב הבא מימין. 3. לא לצאת החוצה בלי סוודר. 4. לעשות ספורט.
מייד לאחר פרסום ההמלצות, בישרה מגישת החדשות בערוץ 10 בחגיגיות ש"זהו ערב עצוב מאוד עבורנו", כשהיא מתקשה מאוד להסתיר את עליצותה.
שליחות לרואנדה. השבוע פורסמה ידיעה המלמדת עד כמה אנחנו שבויים בסטיגמות, בדימויים שאין להם קשר עם המציאות. וזו היתה הידיעה: סיעת מרצ שיגרה משלחת של שני ח"כים לרואנדה במטרה לסכל את פינוי ה"מתנחלים הסודאנים" בחזרה אל "הקו הירוק שלהם", לאפריקה. ה"צביקה יחזקאלי" של מרצ היו חברי הכנסת מיכל רוזין ומוסי רז, אבל בהגיעם לרואנדה, סירבו נציגי השלטון לשוחח איתם.
נדמה לנו שאנחנו חיים בחברה מודרנית, אבל לנו לקח כמה שנים להבין שהטענות של מרצ לא שוות התייחסות ואילו באפריקה, שמצטיירת לעיתים כחברה פרימיטיבית, לא מתקדמת כמונו, לקח פחות מיום להבין את זה. מתברר שהתפיסה שלהם הרבה יותר מהירה ומתקדמת משלנו.
גם עיתונאים נשלחו לבדוק את התנאים ברואנדה. הם חזרו עם סיפורים מזעזעים. אמנם מדינת ישראל נותנת ל"מתנחלים מסודאן" סכום כסף שמספיק לשנתיים בלי לעבוד, אבל אחר כך צריך לעבוד. סיפרו שבטלוויזיה ברואנדה יש פחות ערוצים מאשר בישראל. כן־כן, עד כדי כך המצב נורא. בדיווח אחר נמסר שבקיגאלי, בירת רואנדה, אין מקומות בילוי רבים.
אז מה היה לנו? הבטיחו לנו ש"שולחים אנשים אל מותם". הבטיחו לנו ש"עם שעבר את השואה לא יכול לשלוח בני אדם לשואה". הבטיחו לנו אושוויץ וטרבלינקה, וקיבלנו ביקורת על חיי הלילה ועל ערוצי הטלוויזיה. בשביל זה שלחנו אתכם לרואנדה?
המאמצים הבלתי נלאים של החמוצים למצוא את אושוויץ ברואנדה מוליכים אותנו אל הכרך השני של כתבי ר' אלתר דרויאנוב: ערב שבת השאירה חנוונית את בעלה בחנות, והסתלקה לביתה להכין את השבת. כיוון שגמרה מלאכתה, שבה לחנות ומצאה: שני קוזאקים עומדים בפתח החנות וממלאים כיסיהם מכל הבא לידם, ובעלה הבטלן אינו רואה ואינו שומע, ועיניו שקועות בספר הגמרא שלפניו. התחילה החנוונית צווחת: "בטלן! הלוא הקוזאקים גונבים!" הרים הבעל את עיניו מן הספר וענה: "אלא מה יעשו קוזאקים? יישבו וילמדו ש"ס ופוסקים?"
הפלשתינים החטיאו. כאשר יסיימו לשבח את הפלשתינים שהצילו את החיילת והחייל שנכנסו בטעות לג'נין, אולי יישאר זמן גם לגלות ממי היה צריך להציל אותם. כמו במקרים קודמים, פרשנינו עפעפו בהערצה לפלשתינים שמצילים ישראלים מלינץ', וכיוון שלא נשאר זמן, בהזדמנות אחרת יגלו לנו שגם מבצעי הלינץ' היו פלשתינים. אולי.
מהחיילים שנכנסו בטעות לג'נין נלקח M-16. במקום לשלוח גדוד לג'נין ולהודיע לחיילים שהם לא חוזרים בלי הנשק, פנו בנימוס לפלשתינים וביקשו מהם להחזיר את הנשק. הפלשתינים מאוד התרשמו מהנימוסים שלנו.
ואם כבר מדברים על נימוסים נאים וכלי נשק, אין טוב מלפתוח את הכרך השלישי של כתבי ר' אלתר דרויאנוב, שם מתועדת פרשה ידועה מההיסטוריה של העם היהודי: יהודי וגוי היתה להם מלחמת־שניים וקבעו: מי שייפול עליו הגורל, ייכנס יחידי לחדר, יירה בראשו וייהרג.
נפל הגורל על היהודי. מייד נכנס היהודי לחדר וירה. נכנסו העדים להוציא את ההרוג לקבורה, ומצאו: היהודי יושב על כורסה ומעשן סיגריה. אמרו העדים: "כך אדם עושה את המוטל עליו?" ענה להם היהודי: "מה לעשות, יריתי והחטאתי".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו