אין דרך אחרת לתאר את הצורה שבה נמסרו שלשום המלצות המשטרה לכתבי המשטרה, האמונים על סיקור פעילות המשטרה בכלל וחקירות ראש הממשלה בנימין נתניהו בפרט, מלבד בשתי מילים - בלתי ראויה.
אני מסקר את המשטרה כבר יותר מ־20 שנה. לא אחת האשימו אותי באהדת יתר לארגון אחרי אינספור כתבות אוהדות שכתבתי. כן, אני מאמין בסיקור הוגן, אני מאמין ויודע שבמשטרה משרתים שוטרות ושוטרים מופלאים שעושים את עבודתם נאמנה. עם זאת, כמו חלק מעמיתיי, שנים של סיקור אינטנסיבי לימדו אותי להאזין לקולות, להבחין בניואנסים ולדעת מי נגד מי.
שלשום, עמיתיי ואני קיבלנו הודעה אישית שזימנה אותנו לתדרוך לקראת פרסום ההמלצות בעניין חקירות ראש הממשלה. שיחות ותדרוכי רקע אינטימיים עם עיתונאים הם חלק משיח מקובל בין גוף מסוקר לכתבים המסקרים אותו, ובהם אפשר להעמיק יותר, לשאול שאלות ולחדד נושאים שעל הפרק.
המשטרה, כמו כל גוף ממשלתי וביטחוני אחר, עושה זאת מעת לעת, באופן מדוד, אך ורק במקרים שבהם קיים אינטרס ציבורי ממעלה ראשונה.
אולם מה שקרה שלשום היה רחוק מלהיות תדרוך אינטימי בין המשטרה לכתבים המסקרים את פעילותה בשגרה. לראשונה, כמו חלק מעמיתיי, הרגשתי שנדחפתי בכוח לפסטיבל עם כל המי ומי בתקשורת הישראלית, שלא רציתי להיות בו. לא קשה היה להתרשם שהכל נעשה בחופזה.
אולי הביקורת על הראיון הבלתי מוצלח בתוכנית "עובדה", או הזימון של המפכ"ל להבהיר את דבריו בוועדת הפנים של הכנסת, הם שדחקו בו ובאנשיו לפרסם את ההמלצות באופן מהיר ובלתי ראוי. ובשעה שגם האמצעים הטכנולוגיים כשלו מול כל המהומה שנוצרה במהלך הפסטיבל, כל שנותר לי היה להקשיב לקולות, להבחין בניואנסים ולהבין מי נגד מי.
אני לא מקל ראש בעבודת דוברות המשטרה באירועים מסוג זה. אתגר הדוברות הוא גדול, אך היה על דוברי המשטרה לנהל את האירוע ולא להתנהל לפיו. היה עליהם לשלוט בתוכן, בעיתוי ובזמן, לתת לכתבי המשטרה עדיפות מתוך אינטרס מובהק, ולא לנהוג מידת איפה ואיפה בין כלי התקשורת השונים, כפי שהדבר נעשה הפעם באופן שאין לו אח ורע.
אין זה סוד כי הברנז'ה התקשורתית לא אוהבת את "ישראל היום". זה גם כבר לא סוד שהמשטרה ממליצה להעמיד לדין את יקיר הברנז'ה, מו"ל "ידיעות אחרונות" ארנון מוזס, באשמת "הצעה לשוחד".
"ישראל היום" לא צריך את הלגיטימיות של הברנז'ה ולא את הלגיטימיות של המשטרה כדי להתקיים.
תפקידו של העיתון, כמו של כלי תקשורת אחרים, הוא גם למתוח ביקורת על תפקוד המשטרה, גם אם היא אינה מוצאת חן בעיני מאן דהו.
ביקורת היא דבר לגיטימי ואין בה משום פגיעה חלילה בשלטון החוק, כפי שדוברי המשטרה מנסים לאחרונה לייחס לנו. ביקורת נוקבת וחמורה ביותר על המשטרה נשמעת מדי יום גם על ידי שופטים באולמות בתי המשפט.
חבל שמשטרת ישראל של אלשיך, שהבטיח לשנות את התרבות הארגונית, אינה בשלה דיה לשמוע ביקורת. ההיסטוריה מוכיחה שגוף שאינו בשל להתמודד עם ביקורת לעולם לא יהיה מסוגל לתקן את דרכיו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו