על רקע הבחירות הקרבות במארס 2018 במצרים, גוברים מאמצי פעילי האחים המוסלמים לחסל את שלטון הנשיא א־סיסי - הן בהגברת הטרור נגדו במרכזים שלטוניים ובמוקדי תיירות והן בהסתה ובדה־לגיטימציה לשלטונו. במסגרת זו עוסקים "האחים" בהפרחת שמועות ובהכפשת תהליכי ההכנה לבחירות, בטענה שהמשטר מתנכל למועמדים ופוגע בזכויות אדם.
כהרגלם, מסתייעים "האחים" בערוץ אל־ג'זירה מקטאר, המשמש כלי ניגוח נגד המשטר. כמו כן, מפיצים פעילי האחים המוסלמים שמועות כי במסגרת "פשיטת הרגל" המצרית מסר א־סיסי לסעודים את האיים טיראן וסנפיר, וכי פעילותו נגד האסלאמיסטים בסיני ב"שת"פ צבאי עם הציונים" נועדה להעביר את חצי האי לידי הפלשתינים כפתרון מדיני עם ישראל.
מצרים נמצאת במצב גיאו־פוליטי, ביטחוני וכלכלי סבוך. על רקע מצוקה זו חודרים פעילים ונשק לתחומה הן מגבולותיה המזרחיים והן מגבולה הצפוני המתוח (בעיות מים). אך הבסיס שממנו שואבים האחים וארגוני הטרור שלהם עוצמה הוא מובלעת המדינה האסלאמית בסיני, שמחופיו הארוכים חודרים מחבלים, מימון ואמל"ח הן למצרים והן לעזה - גם מאיראן - כחלק מחתרנותה נגד היציבות האזורית במדינות המפרץ (תימן) ובציר הצפוני שלה (בגדד, דמשק, ביירות).
יש מפגש אינטרסים זמני ונפתל בין השיעה האיראנית לסונה הרדיקלית הערבית, העוינות זו לזו, אך שתיהן חותרות נגד משטרי ערב. דוגמה למפגש שכזה התרחשה לאחר תקיפת מטרות איראניות בסוריה בידי ישראל. בתגובה קראה איראן לסוכניה בחמאס ליצור עימות מקביל נגד ישראל בדרום.
ה"אחים", המבקשים לשלוט במצרים באמצעות חתרנות וטרור, מאמצים במורשתם השלטונית את הגדרתו של כובש מצרים עמר בן אלעאץ במכתבו לח'ליף עמר בן אלחטאב במאה ה־7 לאמור: "אדמת מצרים זהב, נשותיה למשחק, גבריה חלשים, עמה נאסף בהמוניו לקול הלמות הטנבור ובורח לכל עבר מפני הנבוט...". מעמדת חיקוי זו מזלזלים "האחים" החתרניים בעמם, בצבאו, בשליטיו, ברצונו ובבחירותיו.
הבחירות הן רגע קריטי. משטר א־סיסי עוסק עתה בניקוי אורוות מבית ומפליא במכות "נבוטו" באחים ובארגוני הטרור מבית גידולם. בפעולה בסיני חוסלו עשרות טרוריסטים בשייח' זויד, ברפיח המצרית ובאל־עריש. במהלך הפעילות נהרגו ונעצרו מאות בדואים, ובהם נתיני מדינות המערב (מדאעש, שהגיעו באמצעות תיעוד מזויף מטורקיה). בעבר עסקו בדואים אלה בריגול בשירותנו, אחרי הנסיגה עברו להברחת זונות, סמים, נשק ומהגרי עבודה, ועתה הם רוצחים בשם אללה וה"מדינה האסלאמית". הכל בשביל ה"ברנסה"...
במקביל למבצע הצבאי בסיני מנהלים המצרים מאמץ להפגיש בין בכיר פת"ח מוחמד דחלאן העזתי, אויבו של אבו מאזן, לבין ראש ממשלת חמאס אסמאעיל הנייה בקהיר, במאמץ להעביר באורח מדורג ו"מפויס" את השליטה מידי האסלאמיסטים לידי דחלאן, השנוי במחלוקת כנציג פת"ח.
נאצר אלדוילה, פוליטיקאי כווייתי שצוטט בעיתון "אל־ווטן", הביע חשש שתפנית זו והסלמת השטח בסיני צופנות סיכון פיזי למשלחת חמאס בקהיר, ושכל תכליתן היא להמליך את דחלאן כמשת"פ אנטי־אסלאמי בעזה, בסגנון גנרל חפתר בלוב. מנגד, ייתכן שבכירי חמאס הפנימו שהובילו את עזה לגיהינום והפיוס הוא המוצא היחיד לשינוי, שיאפשר להם לוותר "בכבוד" על השלטון ועל המונופול הצבאי לקראת החלפת אבו מאזן (אולי בדחלאן עצמו).
הצורך המצרי האקוטי בהסדר בעזה מתיישב עם הפעלת הכוח חסר התקדים בסיני - בהסכמת ישראל - לחיסול מוקדי הטרור האסלאמיים. צורכי הביטחון של מצרים לצד המצב הכלכלי, החברתי והצבאי הכאוטי השורר בעזה מקנים בעיתוי זה סיכוי להסדר, שאחרת ימשיכו חמאס ובוחריו - כנבואת ערפאת - "לשתות ממימי ים עזה" הממליחים את אקוויפר הרצועה. "כל המרחם על אכזרים סופו להתאכזר על רחמנים": שחרור לוחמינו ואסירינו שבידי חמאס הוא תנאי מקדים לכל הסדר
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו