יותר משני עשורים שולטת בנו אוליגרכיה משפטית ומשטרתית, זו שנשיא המדינה ראובן ריבלין כינה בזמנו "כנופיית שלטון החוק". ביד רמה היא ממליכה מלכים, מפילה שרים ובעיקר מגדילה ללא סמכות או תוקף חוקי את כוחה.
הדוגמאות הן בהיקף מבהיל. שני שרי משפטים מיועדים שנציגי שלטון החוק מנעו כניסתם (ריבלין, נאמן). מפכ"ל עומד להתמנות מבחוץ (גל הירש), ומידע לגביו נשלף כדי להסיר את האיום. והיו גיבורי ישראל רפול וקהלני, שנרדפו, ועורך הדין יעקב וינרוט; והרשימה ממשיכה.
בעולמם של בני האור יכול בג"ץ לאסור כליל הפגנות מול פקידי ציבור, ואילו בג"ץ שני יילחם על חופש הביטוי וקיום הפגנות זהות כשהן באות משמאל; אחרי הכל, מדובר במפגינים שגנבו להם את המדינה. לא שכחנו כיצד הלבינו את חטאי רה"מ שרון, כשהעסקה ברורה: הכה במתנחלים ובימין ותזכה למטרייה רחבה של הגנה תקשורתית ומשפטית.
הצדק, המשפט והמוסר הישראליים הם לא יותר מפלסטלינה פוליטית גמישה במיוחד בידי "שומרי הסף"; והחוק כלי נשק יעיל וקטלני. המשימה העיקרית היא המשך תפעול המכונה המשומנת ששולטת בחיינו, ולעזאזל הבחירה הדמוקרטית של העם.
לאור כל אלו, לא קשה לתאר את התזזית שאוחזת כעת בפרקליטים המלומדים ובשוטרים הנמרצים של מערכת אכיפת החוק. דווקא בשעת המבחן הגדולה ביותר, ההכרעה נתונה בידי נטע זר, כמעט חייזר, שפילס לעצמו דרך ללשכת היועץ המשפטי לממשלה. מול נתניהו, האויב האולטימטיבי של רודני שלטון החוק, נעמד במפתיע אביחי מנדלבליט, השלומפר המזוקן מפתח תקווה, והם אינם יודעים את נפשם. במערכת הדוחה איברים זרים, עוד טרם ביצוע ההשתלה, טיפול בנתניהו על ידי מישהו שלא ניתן לשלוט בו או לאלף אותו, הוא לא פחות מקטסטרופה.
לכן במסגרת הקמפיין המטורלל שמנוהל פה, הם מעבירים למנדלבליט את המסר בקריצה אך בעוצמה. במציאות שבה כל מהלך משפטי מתואר כ"הנחת אקדח" על שולחן נשיאת העליון, וכל חקיקה או דיון מצד נבחרי ציבור הם קץ הדמוקרטיה וחורבן שלטון החוק - מנדלבליט הופקר לחלוטין.
לא תראו שופטי עליון זועמים על הקריקטורות המבזות, לא פרקליטים בכירים מזדעזעים מהקריאות להעמיד אותו לדין בעוון בגידה ולא אנשי שב"כ ומשטרה המתריעים מפני הירידה לחייו ולחיי משפחתו. הנשיא לא יקונן על פרימת הממלכתיות והימין המוזסי לא יארגן הפגנה. למעט מספר שורות בפסיקת בג"ץ שקבעו כי אין דופי בפעילותו, מסע ההשחרה והביזוי שעובר היועמ"ש נענה בשתיקה; בכל זאת, אנחנו יודעים שלא מצטיינים שם, בכנופיית שלטון החוק, בהבלגה.
מנדלבליט מכיר היטב את השיטה, ובין מזכר על סיגרים לסיכום חיקור דין מארץ רחוקה, הוא ייאלץ להרהר בכובעו כתובע הכללי על כך, שחוץ מגורל נתניהו וממשלתו, הוא קובע גם את עתידו וסיכויי כניסתו לאצולת הדם הכחול של בית המשפט העליון.
על כתפיו של האאוטסיידר, שלא קיבל מעולם את אישור חבורת רחביה, ושלא זכה שההתעמרות בו תהפוך בפיהם לחורבן שלטון החוק וקץ הדמוקרטיה, עומדת אחריות גדולה. והוא לבד שם, שומע את המפגינים הקרובים לחלון ביתו ומבין את המסר. איש מעמיתיו במערכת אכיפת החוק לא יגן עליו; לפחות עד שיקבל את ההחלטה הנכונה בעיניהם. אבל מנדלבליט לא באמת לבד. נמצא איתו ציבור גדול שלמד את השיטה.
