אחד האירועים המכוננים בחיי בית הספר לקצינים של צה"ל, הלוא הוא בה"ד 1 המפורסם, אירע בתקופת פיקודו של אלעזר שטרן, לימים חבר כנסת. שלושה צוערים שנסעו באוטובוס בדרכם הביתה הבחינו בקשישה עומדת ובידה סלים, אך המשיכו לשבת ולא הציעו לה את מקומם. כשלשטרן נודע על כך הוא כינס את כל צוערי הקורס, ולנגד עיניהם הדיח את השלושה. "מי שלא קם לזקנה באוטובוס," אמר, "לא ראוי להוביל מחלקה אל שדה הקרב!"
הסיפור הזה יכול ללמד על רוח צה"ל, על אופיו של שטרן או על הנורמות שהציב, אך יותר מכול הוא מלמד על חשיבותה של משמעת. כן - אותה מילה אפורה, חדגונית משהו, המזכירה לרבים מאתנו נגד משופם וקשוח, מסדרים קפדניים וסדינים מתוחים.
כנגד משמעת (נטול שפם) במכללה לשוטרים, וכמי שמופקד על הנחלת המשמעת לדור העתיד של המשטרה, אני מבקש להעלות את השאלה עד כמה אנו זקוקים - כל אחד בסביבת העבודה שלו – לקיומה ולנוכחותה של משמעת?
מדים אחידים וכומתה על הראש
הגדרתה המילונית של "משמעת" היא היכולת לציית לכללים ולתקנות שארגון מגדיר לעצמו - ולהתנהג לפיהם באופן קבוע. המטרה ברורה: להפוך את הארגון ליעיל ומסודר יותר ולצמצם את ה"בלגן" הכרוך בפעילותו של כל גוף גדול. דוגמה ידועה לאכיפה משמעתית ראינו בתקופת כהונתו של רפאל איתן (רפול) כרמטכ"ל, כשהורה לחיילי צה"ל לחבוש כומתה באופן קבוע וקבע כי צבע מדי החיילות יהיה זהה לזה של מדי החיילים.
בשלב הזה יהיו שירימו גבה או ישמיעו חצי גיחוך. "יש הבדל בין טירון ללוחם ותיק, בין עובד חדש למנהל מיומן, בין צוער בקורס לקצין משטרה עתיר ניסיון," הם יגידו, "וכומתה על הראש או חולצה מגוהצת לא יהפכו אף אחד לעובד, חייל, שוטר או אזרח טוב יותר!"
לא פעם אף ניתן לשמוע בארגונים גדולים טענה קיצונית יותר: המשמעת מסרבלת, מקבעת ומונעת את האפשרות לחשוב מחוץ לקופסה. היא מתאימה לזרועות מנהלתיות, בירוקרטיות, ולא לגופים הנדרשים לגלות יוזמה ויצירתיות. פייסבוק, יחידה 101 המיתולוגית, יחידת "הגדעונים" המשטרתית, סיירת מטכ"ל, דונלד טראמפ וגוגל – אף אחד מהם לא היה פורץ גבולות וכובש יעדים לו היה מקפיד על הליכה בתלם ועל עמידה עיוורת בכללים היבשים.
אפקט הפרפר
עם כניסתו לתפקיד השר לביטחון פנים במאי 2015, הכריז השר גלעד ארדן כי הוא רואה חשיבות רבה בחיזוק המשמעת במשטרת ישראל וכי יקצה לשם כך משאבים נוספים. בחירתו של השר לכוון את הזרקור דווקא לעבר הרובד היותר "אפור" והפחות אטרקטיבי בחיים המשטרתיים מביאה לידי ביטוי את התפיסה המודרנית, הרחבה, של מושג המשמעת: משמעת היא אבן יסוד הכרחית בכל תרבות ארגונית, והיא מקיפה את כל התחומים והאגפים ללא יוצא מן הכלל - החל מהגופים המנהלתיים וכלה בזרועות המבצעיות.
תפיסה זו מאמצת את תאוריית אפקט הפרפר: אי-הקפדה על חולצה מגוהצת תוביל לפליטת כדור בשדה הקרב, מילוי לקוי של טפסים יפגע בסופו של יום בכוננות המבצעית, ונהיגה ללא הקפדה על שעות שינה מינימליות עלולה להוביל לתוצאות טרגיות שכולנו מכירים.
ושלא יהיה ספק: לא מדובר פה בתאוריה בלבד. החיים מזמנים לנו אין-ספור דוגמאות לתוצאות הנגרמות מהיעדר משמעת. חברת אפל פיטרה מהנדס לאחר שבתו העלתה לרשת סרטון המציג את אייפון X ללא אישור; ערן זהבי איבד את הסיכוי לזכות בפרס כדורגלן השנה משום שזרק את סרט הקפטן לרצפה; והקריירה המבטיחה של לא מעט קצינים בכירים - וביניהם תא"ל משה (צ'יקו) תמיר שאפשר לבנו הקטין לנהוג בטרקטורון צה"לי ותא"ל מרדכי כהנא שנחשד בהחזקת ציוד צבאי ללא אישור - נגדעה בן לילה.
הרבה יותר מנעליים מצוחצחות
נחזור רגע לסיפור הקשישה באוטובוס. תפיסת המשמעת שהרביץ שטרן בפקודיו משקפת את הגישה הרחבה הנהוגה כיום: משמעת היא משמעת היא משמעת. ההפרדה בין משמעת מנהלתית למשמעת מבצעית היא מלאכותית, וארגון אינו יכול להבטיח את קיומה התקין של האחת בלי לאכוף את קיומה של השנייה.
הימים שבהם יחידות "רגילות" נדרשו למשמעת ואילו יחידות מיוחדות היו מעל החוקים – חלפו מן העולם. ההקפדה על המשמעת צריכה להיות נחלת כולם. ואכן, יותר ויותר ארגונים מבינים זאת: מתן דגש על כל מרכיבי המשמעת, הקצאת משאבים ראויים, שינוי התרבות הארגונית ו"חינוך" למשמעת מקיפה – כל אלו, בסופו של יום, יהוו חלק בלתי נפרד מהצלחת הארגון ומחיזוק תדמיתו בקרב הציבור.
כיצד מחוללים את השינוי? איך הופכים את המשמעת לחלק בלתי נפרד מהתרבות הארגונית? רבות נכתב על כך, אך אבן היסוד בתהליך היא הדוגמה האישית. האב המחנך את ילדיו, הקצין המנחה את חייליו, ומפקדי תחנות המשטרה המהווים דוגמה לשוטריהם – שגרה יום-יומית של משמעת לצד התנהגות מעוררת השראה יציבו רף חדש בכל מה שקשור למשמעת ולמצוינות.
רס"ר ערן אייצ'או הוא סגן רס"ר במכללה הלאומית לשוטרים
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו