נחל חדרה עלה על גדותיו והותיר נזקים לבתים ולרכוש. בתל אביב ובאשקלון נרשמו הצפות חוזרות. בממד הטכני־הנדסי מטילים את האחריות על הרשויות המקומיות בשל תשתיות ניקוז בלתי מספקות. זה נכון במבט מיקרו. אבל הבעיה בכללותה נובעת בעיקרה ממגמת המאקרו: זה מאה שנים ריכוז ההתיישבות היהודית בארץ ישראל הולך ונדחס אל רצועת החוף.
מאז ימי בראשית לא התגוררה ברצועת החוף הארץ־ישראלית מסה כה גדולה של אוכלוסייה. מרבית האוכלוסייה שכנה עד לעידן החדש בגב ההר ובמורדותיו המערביים, מוגנת מפני השיטפונות וההצפות. מימי העולם העתיק ועד לתקופה העות'מאנית לא שימשה רצועת החוף מרחב עיקרי למגורים. היא נשאה בתפקיד גיאוגרפי משמעותי אחר, כנתיב התחבורה הראשי בין אסיה לאפריקה, כגשר יבשתי בין מרכזי ציביליזציה ממזרח - נהרות הפרת והחידקל - לבין מרכז הציביליזציה ממערב בממלכת מצרים. על הדרך הראשית הזו ריכזה ההתיישבות הציונית יותר מ־4 מיליון איש. כ־60% מהיהודים בישראל חיים כיום ברצועת החוף בין חדרה לגדרה.
רצף הבנייה הישראלי, ההולך וממלא את רצועת החוף הצרה בגודש מבנים ותשתיות, פגע קשות באיזון האקולוגי שלה. מרחבי האספלט והבטון, המתפשטים על חשבון מרחבי קרקע פתוחים, צמצמו את כושר הספיגה של מי הגשם ומי הצפות הנחלים. בתנאים אלה אין להתפלא על הפער שנוצר בין קיבולת תשתיות הניקוז לכמות הנגר העילי בסערת גשמים.
זרימת הנחלים היורדים מהרי שומרון ויהודה בזמן גשמי ברכה מרוממת נפש. אולם עם הזרימה הגואה מתגברת במישור החוף סכנת ההצפה. התופעה הוכרה עוד בימי קדם. בתפילת הכהן הגדול ביום הכיפורים היה מתפלל על אנשי השרון: "שלא יהיו בתיהם קבריהם". מבחינה זאת ריכוז האוכלוסייה היהודית ברצועת החוף מבטא התעלמות עקבית ממאפייניה הגיאוגרפיים הטבעיים של ארץ ישראל.
השאלה העומדת כרגע לפתחה של מדינת ישראל היא שאלת התכנון לעתיד. האם להמשיך ולהעצים את מגמת ריכוז האוכלוסייה היהודית בגוש דן, או להכיר בכורח לאיזון גיאוגרפי, וכך לעצב מגמות חדשות.
דוד בן־גוריון הזהיר מפני ריכוז האוכלוסייה היהודית בערי מרכז הארץ. במודעותו לסיכון, קבע בקווי היסוד לתוכנית פעולת ממשלת ישראל שאושרה בכנסת בראשית מארס 1949, סעיף מיוחד, האומר: "אכלוס מהיר ומאוזן של שטחי המדינה דלי האוכלוסין ומניעת ריכוז מופרז בכרכים".
בעשורים האחרונים, למרות תשומת הלב לפיתוח הנגב והגליל, הממשלה פועלת במגמה הפוכה. על מחנות צה"ל המתפנים באזור המרכז - צריפין, סירקין וגלילות - מתוכננת הקמת כ־300 אלף יחידות דיור. הבנייה המתוכננת על אדמות מפעל התע"ש ברמת השרון והמאבק עליה ראויים לתשומת לב מיוחדת. בשטח זה נטועים כ־30 אלף עצים, היכולים להעניק פארק מרכזי לתושבי הערים סביבו, המשוועים לריאה ירוקה: הרצליה, רמת השרון, רעננה, כפר סבא, הוד השרון, ראש העין ופתח תקווה. התעקשות רשויות התכנון, למצות את פוטנציאל השטח לבנייה נוספת, מתעלמת מהסיכון האקולוגי הכרוך במיצוי יתר של מישור החוף לבנייה.
הגיעה השעה לשינוי כולל במדיניות ממשלת ישראל לקראת תפנית במגמות עיצוב המרחב המצטופף.
