ה"נאום לאומה" של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ התמקד בנושאי פנים, אך דן גם בנושאי חוץ וביטחון באופן המשדרג את תדמית ההרתעה של ארה"ב. לכן הוא מהווה אזהרה לאויבים וליריבים מצד אחד, ובשורה לבעלות ברית מצד אחר. ככל שעולה תדמית ההרתעה של ארה"ב, מתחזקים ההרתעה וביטחונן של בעלות בריתה - כגון ישראל, סעודיה, מדינות המפרץ הפרו־אמריקניות, ירדן ומצרים - ומתרסן יצר ההתפשטות והתוקפנות של אויביה (כגון האייתוללות באיראן וארגוני הטרור האסלאמיים) ושל יריביה (רוסיה וסין).
שמונה שנות אובאמה, השנתיים האחרונות של בוש הבן ושמונה שנות קלינטון האיצו את הכרסום בהרתעה של ארה"ב מתום נשיאות רייגן. שלא במכוון, מדיניות אובאמה יצרה רוח גבית עזה לשאיפות המגלומניות של האייתוללות השיעיות ושל ארגוני הטרור הסוני על בעלות הברית של ארה"ב במזרח התיכון. האתגר הקריטי של טראמפ - במאבק מול איומים ברורים ומיידיים על הזירה הפנימית והבינלאומית של ארה"ב - הוא להתמודד עם המציאות ולהתנתק ממורשת אובאמה שקראה תיגר על המציאות.
אובאמה האמין בשעבוד זכות הפעולה הצבאית והמדינית הבלעדית של ארה"ב לטובת פעולה צבאית ומדינית של קואליציה בינלאומית; הוא ראה באו"ם ובאירופה גורמים מרכזיים בעיצוב הזירה הבינלאומית; היה נכון לשלום בכל מחיר והתייחס לאופציה המלחמתית כבלתי מוסרית. את האסלאם ראה כדת שלום, ולא כאיום. בד בבד, התכחש למציאות הטרור האסלאמי והאמין שמקור תופעות הטרור הוא עוני, ייאוש, מדיניות שגויה של ארה"ב ונוכחותה באזורים מוסלמיים. מתוך כך ראה את הדרך לבלימת הטרור "המסלף את האסלאם" באמצעות רשויות אכיפת החוק, שיח דיפלומטי ותרבותי, סיוע חוץ ומאבק צבאי מוגבל במשאבים ובזמן. אחרון, אובאמה אימץ את תפיסת העולם של מחלקת המדינה, זו שב־1948 התנגדה להקמת המדינה היהודית וב־2018 רואה בה נטל.
לעומתו, הדגיש טראמפ בנאומו את הצורך לחזק את הפטריוטיות ואת החתירה להנהגה צבאית, כלכלית ומוסרית של העולם החופשי. הנאום כלל אזהרה שוויתור לתוקפן מלבה תוקפנות; הוא גינה את הסכם הגרעין עם האייתוללות ואיים לבטל סיוע חוץ למדינות ולארגונים עוינים. הוא נגע בצורך להגדיל את תקציב הביטחון ולשדרג את ההרתעה הגרעינית; הוא הגדיר את האייתוללות והטרור האסלאמי כאיומים מובילים, יחד עם צפון קוריאה, שמקורם באידיאולוגיה שורשית ולא בהתנהלות ארה"ב. הוא החריג טרוריסטים מהגדרת "לוחמים לגיטימיים" וקרא להכרעתם; ומתוך כך תבע חופש פעולה רב יותר ללוחמים האמריקנים בשדה הקרב. אחרון, טראמפ הדגיש את ההכרה בירושלים כבירת ישראל, כביטוי לתפיסה הרואה בישראל בעלת ברית ייחודית מול אויבים משותפים שאינם קשורים לעניין הפלשתיני, ואף חשובים ממנו.
נאום טראמפ מרתיע אויבים ויריבים ומחזק את בעלות הברית של ארה"ב במזרח התיכון, שחלקן, כסעודיה ומצרים, משחרות לפתחה של רוסיה כביטוי לכרסום באמינות ארה"ב. עתה הן עשויות לקוות שוושינגטון תשחזר ימיה כסוכן ביטוח אמין מול איומים וסכנות קטלניות. מימוש נאומו של טראמפ אמור לשקם את אמינותה הביטחונית של ארה"ב, שהיא ערובה יעילה לצמצום סכנות המלחמה והטרור.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו