לפולין היסטוריה ארוכה של אנטישמיות, כמידת ההיסטוריה שיש ליהודים בפולין. אנטישמיות נפוצה למדי שם גם כיום.
פולין עדיין אינה מתמודדת כיאות עם אנטישמיות העבר וההווה שלה. זמן רב עבר עד שהיא התחילה לפצות איכשהו את שרידי השואה וצאצאיהם על רכושם שנגזל. לפולין הייתה ויש בעיה עם היהודים.
אבל פולין לא הייתה אחראית לשואה. השואה היא פשע גרמני. היו אמנם אירופים רבים, שסייעו לגרמנים בהשמדת יהדות אירופה. אך השואה ניזומה, תוכננה ובוצעה ע״י הגרמנים.
לכן, ניתן להבין את הרגישות הפולנית הרבה למלאכת העתקת האחראיות למחנות המוות התעשייתיים מגרמניה לפולין.
היו סיבות רבות לכך, שהמשטר הנאצי בחר בפולין להקמת מחנות ההשמדה הגדולים. ריכוזי האוכלוסייה היהודית הגדולים, תכניות האכלוס מחדש שדרשו ״פינוי המוני״ וגם ההערכה ששנאת הפולנים ליהודים תאפשר לבצע את מלאכת ההשמדה מבלי הפרעות מצד המקומיים.
גם פולנים רבים נרצחו ע״י הגרמנים כפועל יוצא של אידיאולוגית הגזע הנאצית המטורפת. וחשוב מכך: מספר ״חסידי אומות העולם״ הפולניים הוא הגדול ביותר מקרב המדינות שנכבשו בידי הגרמנים או שיתפו עימם מרצון פעולה ביישום ״הפתרון הסופי״.
האנטישמיות הפולנית הרעה - שבאה לביטוי בפוגרומים שבוצעו בשארית הפליטה לאחר השואה, ותחת המשטר הקומוניסטי, ובניסיון הנואל ארוך השנים להציג את הנרצחים במחנות ההשמדה כפולנים ולא כיהודים - אינה צריכה להסיט את תשומת הלב מכך, שאת האחריות לקיומם של מחנות ההשמדה בפולין נושאת גרמניה באופן בלעדי ולדורי דורות.
באופן אבסורדי למדי, מסורת ״מסעות החיים״, שמביאה רבבות צעירים יהודים מישראל ומהגולה לסיורים במחנות ההשמדה, תורמת להדחקה הדרגתית של האחריות הגרמנית לשואה.
אין סיבה ש״מסעות החיים" לא יתחילו בגרמניה ויכללו את ברלין, בירת הרייך השלישי; מינכן, ״בירת המפלגה הנאצית״; נירנברג, שבה חוקקו חוקי הגזע ומאוחר יותר העמידו בה לדין את בכירי המשטר הנאצי; דכאו, מחנה הריכוז הראשון; זקסנהאוזן, המחנה שבו למדו נציגיו של המופתי הפלסטיני אמין אלחוסייני ״איך מטפלים ביהודים״.
מגרמניה יוכלו הצעירים היהודים להמשיך למחנות המוות בפולין וכך ייחשפו לתהליך השואה לכל אורכו, ולא רק לסופו.
הבאתם מדי שנה של רבבות צעירים, ישראלים ויהודים, לגרמניה, תוכל לתרום באופן משמעותי להתמודדותה של גרמניה עם עברה. צעדות נושאי דגלי ישראל בערי גרמניה יחייבו את הגרמנים להתמודד עם האנטישמיות והאנטי ישראליות, שעדיין רווחות מאוד בקרבם.
אגב, צה״ל כבר החל לכלול את גרמניה במסעות ״עדים במדים״, שהוא עורך לקצינים.
כבר היום יש משפחות, שאינן יכולות להרשות לילדיהן להשתתף ב״מסעות החיים״ מסיבות כלכליות.
כאן, אמורה להיכנס אחריותה של גרמניה לשימור הזיכרון: במקום להזרים כספים לארגוני שמאל קיצוני המוציאים דיבת ישראל רעה בעולם, במקום להשקיע סכומי עתק ברשות הפלסטינית המוכיחה שוב ושוב את דבקותה בשנאת ישראל והיהודים, ובמקום להשקיע כספים במיזָמים שתרומתם לאנושות מוטלת בספק, יכולה ממשלת גרמניה לממן ״מסעות חיים״ אליה, בצד המסעות לפולין, ולעודד מפגשים בין דורות צעירים של ישראלים וגרמנים, שידברו על הקשר ביניהם, ולא על ״פתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני״.
מקומֵם, שגרמניה לא חשבה על כך עד כה בעצמה. הכנסת השואה להקשרה ההיסטורי הנכון, תאפשר להתמודד טוב יותר גם עם האנטישמיות הפולנית.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו