מאות אזרחים חושפים בימים אלה את רגישותם האנושית לאדם באשר הוא אדם. למקרא העצומות הקוראות לממשלה שלא לגרש את המסתננים, קשה שלא להתרגש.
"לא לגירוש!", נכתב במודעה מטעם בית לוחמי הגיטאות. "איננו יכולים לשבת בשקט כשפליטים חסרי בית מועמדים לגירוש, בזמן שנשללות מהם זכויות אדם בסיסיות".
וכשבית לוחמי הגיטאות משמיע קריאה זו, משמע שישראל נוהגת במסתננים כפי שנהג בנו המשטר הנאצי. וכבר הושמעה התרסה כלפי "יד ושם" מדוע אינו מצטרף ומשמיע מחאה מטעמו.
ובכן, יש הרוצים שנבין, שהמסתננים שברחו מארצות אפריקה כמוהם כיהודים, כביכול. אלא שבני העם היהודי לא "הסתננו" כידוע לפולין, לגרמניה או לאוקראינה ולעוד ארצות, אליהן לא שבו לאחר שנשלחו למחפורות ולכבשנים.
עד לפני זמן לא רב, רבים התריסו מפני השוואות הנגועות בנאציזם עם כל אירוע פוליטי.
עתה, "נזדמנו" המסתננים לערוך לישראלים מעין שטיפת מוח שעיקרה הדמיון המלאכותי הפרוע, בין מעשי הממשלה לבין התוכנית לגרש מי שהגיעו בדרכים לא דרכים. ואגב, מותר ואף רצוי לגלות חמלה, ללא הזדקקות לאירועי הימים האפלים ההם.
ועוד עצומה: "לא תסגיר עבד אל אדוניו", קוראים עשרות מרצים להיסטוריה, וביניהם, איך לא, חוקרי שואה. הגירוש הישראלי, כמוהו כגירוש הנאצי בקרונות הבהמות.
עוד לא פסק הלחץ על היועמ"ש לממשלה, והנה מתרומם עוד גל. הפעם על פרופ' שלמה מור-יוסף, מנהל רשות האוכלוסין וההגירה. הוא נקרא לסרב לגירוש.
אגב, המונח "מסתננים" - מעמדם הפורמלי של המהגרים הלא חוקיים - אינו נזכר כלל בעצומות. הם "פליטים", שלא כמעמדם החוקי.
אבל לבד מניסיון שטיפת המוח המבוצע ע"י אליטות, נעדרת כאן דאגה אנושית, כנה, לציבור אחר, היושב בישראל כחוק, מימים ימימה.
זהו ציבור אזרחים שגורלו ושיגרת חייו אינם מעניינים את חותמי העצומות: הכוונה לתושבי דרום תל-אביב השרויים במצוקה נפשית ופיזית, נוכח השכנות שנכפתה עליהם עם המסתננים. נשים חוששות לצאת מבתיהן, מעשי אונס ועוד.
סבלם אינו מגיע לסף הרגישות שמגלים חותמי העצומות. מי לא שמע את האמירה:"עניי עירך קודמים"? כנראה שחותמי העצומות לא ערים לציווי היהודי, המוסרי כל כך. הם אדישים לשוועתם של תושבי שכונות דרום תל-אביב. כי מה פשר ההתעלמות הזאת מניסוחי העצומות?
האם יש גבול לרגישות האנושית, והזרים שהגיעו אלינו קרובים יותר ללב מאשר תושבי השכונות בתל-אביב?
מסתבר שהמענה לשאלה הנו: כן! ילידי רואנדה או קונגו קרובים יותר לליבותיהם של חותמי העצומות. וצריך לומר זאת בישירות וביושר. אכן, יש ויש זכויות אדם, תלוי למי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו