לפני שמתייחסים לניסיונות החיסול של יאסר ערפאת ביוזמתם של אריק שרון ורפול, דרושה הקדמה קצרה על השנאה.
חוקר הספרות המנוח מרדכי שלו, שהיה עילוי מאין כמותו, כתב עוד ב־1950, בעקבות פרסום הגל הראשון של ספרות דור הפלמ"ח, כי "בניגוד לכל המקובל לחשוב, היעדר השנאה לאויב של הצבר הלוחם, איננו פרי של הומניזם אלא פרי של פרימיטיביות... הוא שרוי עדיין בדרגות אכזריות נמוכות של סדיזם ומזוכיזם אינפנטילי בלתי־מגובש. הנוער הישראלי עדיין איננו די אנושי כדי לשנוא את אויביו".
כיום מבטא אורי אבנרי את הקלישאה החבוטה ביותר מאז 1967, כשלפני שבועות אחדים הודיע בעיתון 'הארץ' כמה הוא כועס על המזרחים: "כשהגיעו יהודי המזרח למדינת ישראל החדשה, התקוות שלי התבדו. במקום להיות גשר בין ישראל לעולם הערבי, הם הפכו לשונאי־הערבים הקיצונים ביותר... אני מאמין שיקום דור רביעי וחמישי שלא יילחם רק למען שוויון זכויות, אלא גם למען שלום והשתלבות במרחב".
אדם שנותרה בו אנושיות שונא את מי שתוקף אותו, מנסה להרוג אותו, ויוזם נגדו מלחמות בלתי פוסקות והרס.
אני לא בטוח ש"המזרחים" באמת שונאים כל כך את הערבים, אבל אני די משוכנע שהם ורבים אחרים שונאים את אורי אבנרי וחבריו הרבים בשמאל - לא בגלל מאבקם לשלום; אולי ההפך: משום שמאבקם הבלתי פוסק מעניק רוח גבית למערכה העקבית נגד עם ישראל ומונע את השלום.
בעלי הזיכרון המעוקר מזייפים עכשיו התפלצות כשהם קוראים על היוזמות הבלתי פוסקות של מדינת ישראל ובעיקר בימיהם של רפול כרמטכ"ל ואריק שרון כשר ביטחון לחסל את ראש אש"ף יאסר ערפאת.
מה שמרשים זו דווקא ההתעקשות וההתמדה. רונן ברגמן חושף תכניות אפילו להפיל מטוסים. עובדתית התכניות לא התממשו, ואפילו כאשר ערפאת עלה על הכוונת של צלף בעת שגורש עם אנשיו מבירות הוא לא נורה.
ברגמן כותב על שנאתו של אריק שרון לערפאת. כנראה שכל עוד מדובר בטכנאי רצח מקצוענים כמו מורנייה, או כמו מהנדסי פיגועים כאלה ואחרים אז הדברים ברורים ומובנים לכותב הישראלי.
אבל כאשר מדובר במי שמוגדר כמנהיג "התנועה לאומית הפלשתינית", ניסיונות חיסולו מוצגים כמעשי טירוף. אפשר לחשוד שזו גם מגמת החשיפה: להראות את הטירוף ואי־המוסריות של ההנהגה בישראל.
אבל כנראה שמנחם בגין צדק בדבריו לגבי ערפאת, אם כי התנסח בצורה שאיננה נקלטת בתודעתם של ישראלים עמוסי מצפון פרימיטיבי מהסוג שתיאר מרדכי שלו.
דווקא בימינו צריך להזכיר: לפלשתינים היה מנהיג בדמותו של המופתי, אך הוא "רק" העניק תמיכה מדינית, תעמולתית ולוגיסטית לגרמניה הנאצית שעסקה ברצח שיטתי של יהודים.
יאסר ערפאת הצליח לעשות את מה שמופתי נכשל בו: להקים תנועת רצח עולמית.
תנועה בינלאומית שתתקוף ותרצח יהודים וישראלים בכל מקום, תוך ניהול התקפה אידיאולוגית ומדינית במקביל. כל זאת ערפאת הצליח לממש בעידן שאחרי השואה.
כשהגיעו רפול ושרון להנהגה, זה היה אחרי עשור של מעשי טבח נוראים. הייתה סיבה טובה אפוא לניסיונות החיסול של ערפאת. אלא שהוא דאג תמיד להקיף את עצמו במגן אנושי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו