בעדותו בפני ועדת החקירה הממלכתית הבריטית לחקר מאורעות תרצ"ו (1936), נשאל יו"ר הסוכנות היהודית דוד בן־גוריון בידי יו"ר הוועדה הלורד פּיל: "מאין הגעת לפלשתינה?" בן־גוריון השיב: מפלונסק. "האם יש לך מסמך או שטר מכר הנותן לך, כמי שבא מארץ רחוקה, זכות לתפוס את מקומם של בני הארץ הערבים הגרים בה זה דורות?" הקשה פיל. על דוכן העדים היו מונחים ספר תנ"ך וקוראן, שעליהם הושבעו העדים. בן־גוריון נטל בידיו את ספר התנ"ך והצהיר: "זה הקושאן שלנו".
בעדות עצמה אמר בן־גוריון דברים דומים: "זכותנו ביחס לארץ ישראל נובעת לא מהמנדט ומהצהרת בלפור, היא קודמת לאלה... התנ"ך הוא המנדט שלנו, התנ"ך שנכתב על ידינו, בשפתנו העברית ובארץ הזאת עצמה... זכותנו ההיסטורית קיימת מראשית היות העם היהודי, והצהרת בלפור והמנדט באו לשם הכרת הזכות הזאת ואישורה... זכותנו זו איננה דבר חדש... המנדט אישר כי זכותנו ניתנה לא ב־1917 או ב־1922; בשנים אלה הוכרו קשרינו ההיסטוריים עם ארץ ישראל ואושרה... זכותנו להקים מחדש את ביתנו הלאומי, לבנות מחדש דבר שהיה לנו בעבר ושהיה שלנו במשך כל ההיסטוריה של העם היהודי".
בן־גוריון היה יהודי חילוני, ולא חש שיש משהו "דתי" בטיעון הזה. הוא לא חשב שאין זה טיעון שעימו אפשר לשכנע את האומות בצדקתנו. זה היה לוז נאומו גם בוועדת החקירה של האו"ם 11 שנים מאוחר יותר.
גם מגילת העצמאות, שחלקה הראשון הוא הצגת זכותו של העם היהודי על ארץ ישראל וזכותו לריבונות לאומית, נפתחת באזכור "ספר הספרים הנצחי" שנכתב כאן, בארץ ישראל, והוא התרומה הגדולה של העם היהודי לעולם כולו. ומתוקף זכותנו הטבעית וההיסטורית הכריז בן־גוריון על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל.
אולם במשך השנים משהו השתבש. פתאום זכותנו ההיסטורית, זכותנו התנ"כית, זכות האבות שלנו, נראתה לא קשורה לשיח הדיפלומטי. כל טיעון כזה נשמע "פתטי" במקרה הטוב ו"פונדמנטליסטי", "משיחי" או "קנאי" במקרה הרע. כך הצגנו בשיח הדיפלומטי אך ורק טיעוני ביטחון (נכונים) ותלינו בשואה את זכויותינו, בעוד האויב דיבר בשם הצדק. וכאשר הצד החזק מדבר על ביטחון ומולו הצד החלש והוא מדבר על צדק, מה סיכויינו לשכנע את העולם?
מאז הצהרת בלפור אנו יודעים שדווקא זכות האבות שלנו על ארץ ישראל היא הטיעון המשכנע במישור הדיפלומטי. ואם נזקקנו לתזכורת על כך, קיבלנו אותה השבוע בנאום המופת של סגן נשיא ארה"ב בכנסת. מייקל פנס ציטט מן התנ"ך, והזכיר לנו את הקושאן שלנו.
