אננס טרי הוא אחד הפירות הטעימים, ובכל זאת בשנים האחרונות נמנעתי מלרכוש אותו. במעט המקרים שהאננס הופיע על מדפי הסופר, הוא היה קטן מאוד ויקר מאוד. המחיר ליחידת אננס מתחיל בדרך כלל מ־30 שקלים ויכול להגיע גם לסביבות 90 שקלים. הסיבה לכך היא שהאננס שנמכר בסופר מגיע בדרך כלל מגידול מקומי. האננס הוא פרי טרופי, ולצערם של מגדלי האננס ישראל לא טרופית. גידול האננס בישראל דורש חימום בלילות הקרים והצללה בימות הקיץ, הוא אורך 20 חודשים במקום שנה ובסופו של התהליך היקר והמייגע מתקבל פרי נחות.
אז למה מתעקשים לגדל אננס בארץ, ולא לייבא ממדינות טרופיות?
כי באגף ההסגר של השירותים להגנת הצומח במשרד החקלאות יושבים פקידים חרוצים. חרוצים מדי. תפקידו של האגף הוא למנוע כניסתם ארצה של נגעים, כלומר להגן על החקלאות הישראלית מפני מחלות ומזיקים, אך באגף לקחו לעצמם תפקיד נוסף - להגן על החקלאות הישראלית מפני תחרות.
באמצעות איסור יבוא פירות וירקות או הכתבת תנאים דרקוניים ליבואנים הופכים פקידי האגף את היבוא של מיני פירות רבים לעסק יקר מדי. המקרה של האננס הוא דוגמה טובה. בשוק הסיטונאי הגרמני אננס איכותי נמכר בפחות מיורו, בעוד בשוק הסיטונאי הישראלי אננס באיכות ירודה נמכר ב־25 שקלים. סביר להניח שבגרמניה הקרה לא מגדלים אננס ושהם מודעים לסכנות הנגעים. אם נגיד שמדובר על נגעים המהווים סכנה ייחודית לאקלים הים־תיכוני מדוע מדינות כגון קפריסין, ספרד ואיטליה מייבאות כמעט ללא מגבלות?
התשובה נעוצה כנראה בקשר בין המגדלים לאנשי האגף. על פי גורמים במשרד החקלאות, אנשי האגף מתייעצים באופן שוטף עם המגדלים ונתונים ללחצים מצידם. ההתייעצות הזו מכונה בשפה הכלכלית "שבי רגולטורי" - הרגולטור לעולם לא יכול להקיף את כל כמות הידע הדרושה להתוויית הרגולציה ולכן נאלץ להיעזר בגורמים מהתחום כדי לבצע את תפקידו, רק שלגורמים מהתחום יש אינטרסים.
הסיפור של האננס נראה אולי שולי, אך הוא רק דוגמה. קיווי מיובא רק מניו זילנד, ושם יש רק יצואן אחד של הפרי. פירות יער טריים, חסה וכרוב, אבוקדו ובננה - על כולם יש איסורים או מגבלות חמורות של יבוא. להערכתי, ה"קול קורא" ששחרר משרד החקלאות בנושא יבוא האננס נועד כדי שהציבור יפעיל לחץ חיובי כנגד הלובי של המגדלים. הלוואי שהמהלך יצליח ואזרחי ישראל יזכו לתפריט מגוון וזול.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו