מסורת, פריפריה ופתרונות חדשים: זו לא מרצ שהכרנו

בשנים האחרונות הספידו את מרצ: ציונית מדי עבור השמאל הקשה, אבודה במחוזות השמאל ההזוי בעיני הימין. הבחירות המקדימות במפלגה והעניין שהן מעוררות מוכיחים שהיא ממלאת חלל ששום גוף פוליטי אחר לא ממלא: שמאל יהודי, שהמחנה הציוני ימני מדי עבורו והרשימה המשותפת ערבית מדי עבורו.

בסקרים נעה מרצ בין 5 ל־7 מנדטים. לבית היהודי יש היום 8, לש"ס 7. במרצ חולמים על ימי הזוהר של 12 המנדטים של שולמית אלוני. בין שתגיע לרף הגבוה ובין שלא, זו תהיה מפלגה שונה מאוד מזו שלפני 20 שנה.

מרצ של אלוני ואמנון רובינשטיין נשאה את הדגל החילוני. זה לא המצב כיום. לא רק משום שיאיר לפיד קיבל את הדגל בירושה מאביו אלא משום שסדר העדיפויות של מצביעיה, ובוודאי של השואפים להנהיג אותה, השתנה. 

אבי דבוש הוא יהודי מסורתי וגבאי בבית כנסת. אבי בוסקילה גדל בבית מסורתי והלך בשבתות לבית כנסת. אילן גילאון הכריז שבשביל שלום יהיה מוכן ללבוש שטריימל. גם החילוניוּת של זהבה גלאון ותמר זנדברג שונה מהחילוניות הצרופה, המתגרָה, של אלוני ורובינשטיין.

גם הפיזור הגיאוגרפי של המועמדים שונה. אלוני התגוררה בכפר שמריהו, ביילין, שריד ורובינשטיין בת"א, זהבה גלאון בפ"ת. שלושה מחמשת המועמדים עכשיו באים מהפריפריה. אילן גילאון באשדוד. בוסקילה גדל במושב משמר הירדן, מושב "מזרחי" בעמק הירדן. דבוש נולד באשקלון וחי בשדרות.

 גם לצד העדתי יש משמעות. בעוד אבי גבאי צנח על מפלגת העבודה מבחוץ, דבוש ובוסקילה באים מלב השמאל. דבוש פעיל במאבקים חברתיים, אקולוגיים ולמען הסדר מדיני. בוסקילה היה מזכ"ל שלום עכשיו. איש לא יכול לחשוד במחויבותם לשמאל, כפי שחושדים בגבאי. 

גם בעמדות ביחס להסדר עם הפלשתינים, המשבר העמוק של תהליך אוסלו משפיע גם על מרצ. אין זה מקרה שמרצ הראשונה שעל הנהגתה מתמודד חבר בכיר בתנועת "ארץ לכולם", אבי דבוש, הדוגלת בהקמת שתי מדינות עצמאיות, ישראל ופלשתין, מחוברות במסגרת איחוד, שתי מדינות במולדת אחת משותפת. זנדברג, אף שאיננה תומכת בתנועה, השתתפה בוועידתה האחרונה ובירכה על היכולת להציע "פתרונות מחוץ לקופסה".

מעבר לעקרונות התנועה - גבולות פתוחים, חופש תנועה ובהדרגה גם חופש מגורים, ירושלים עיר אחת, בירה משותפת לשתי המדינות - היא מבקשת להחליף את הפרדיגמה של ההפרדה בפרדיגמה של שותפות.

ב־25 השנים האחרונות רעיון ההפרדה שימש את מחנה השלום כצידוק המרכזי להקמת מדינה פלשתינית לצד ישראל. רעיון ההיפרדות מהפלשתינים נתפס כיכול לשכנע את הציבור היהודי לסיים את הכיבוש, בלי לצייר את המציע כ"אוהב ערבים". זה לא עבד. אף שרעיון ההפרדה צבר תמיכה בציבור היהודי, התחזקותו לא הביאה לסיום הכיבוש ולהסכם שלום. גרוע מכך; רעיון ההפרדה מוליד פירות באושים שרק מעמיקים את השנאה והתהום בין יהודים לערבים. 

הרכב המתמודדים במרצ מראה לכל הפחות על רצון לשבור כמה מהמחיצות היותר בולטות שהפרידו באופן חד למדי בין מרצ לחלקים נרחבים בחברה הישראלית: בין חילונים לדתיים או בין חילוניוּת לדתיוּת ומסורתיות, בין פריפריה למרכז ובין אשכנזים למזרחים. ההפרדה נכשלה גם במבחן התוצאה וגם במבחן המוסרי. הגיע זמן השותפות.

מירון רפופורט הוא עיתונאי, מראשי תנועת "ארץ לכולם"

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו