השבוע מפרסם ארגון "שוברים שתיקה" חוברת עדויות נוספת. בעדויותיהם מהדהד המפגש עם האלימות וחוסר המוסריות שבשליטה בשטחים - האלימות שלהם, של חבריהם ושל מתנחלים. אלימות שהיא חלק בלתי נפרד מקיום הכיבוש היומיומי, הבנאלי.
לשלוט על אחר זה להרגיש מה שהרגשתי במהלך שירות המילואים שלי, כשעצרתי אוטובוס של פועלים פלשתינים בתום יום עבודה בישראל. כשהם מנומנמים, רצוצים, עייפים ורוצים הביתה, ואני עם M16 ביד ומחסנית ב"הכנס" מורה לכולם לרדת במהירות. מעמיד אותם בשורה ארוכה. מזכיר לחברים לאבטח אותי, ואז ''ג'יבו אל האווייה''. מפשפש להם בשקיות ניילון לחות מזיתים, גבינה ופיתות, מועך בגדים מסריחים מזיעה. מקווה למצוא שם משהו. בודק תעודות זהות בלי שיש לי מושג מה למצוא שם. לבסוף מורה לעלות חזרה לאוטובוס. אחד אחד. ''תעמוד אני אומר לך. ווקף, למה אתה זז?!''. והם צייתו, ירדו, הלכו, עמדו, הגישו, עלו. הרגשתי חזק. יש לי רובה עם מחסנית מלאה בכדורים חיים, ואצבע מוכנה על ההדק.
האמנתי אז שפלסטינים הם תת אדם. אויבים. מחבלים בפוטנציה. הם רוקנו מכל סממן אנושי שיכול היה לגרום לי לחוש כלפיהם אמפתיה או הזדהות. רק אותי יש להם, החייל במדים ששולט בחייהם באותם הרגעים.
בבתי הספר אנו מחנכים כי "האחר הוא אני", ובצבא הילדים הללו מגלים כי "האחר הוא אויבי". החיילים משתחררים והאלימות מפעפעת כארס בתוכם; היא תופנה לא רק כלפי פלשתינים, אלא גם כלפי פליטים, אתיופים, הומואים, ושמאלנים.
כששרת התרבות מירי רגב כותבת בפייסבוק ששוברי השתיקה הם ''גיס חמישי החותר לקעקע את עצם קיומנו", היא לא מבקשת להגן על המדינה כיהודית ודמוקרטית, אלא על השטחים הכבושים, על חבריה המתנחלים ועל הכיסא שלה בכנסת הבאה.
מי שמגן על מדינת ישראל הדמוקרטית הם אותם חיילים וקצינים הגונים, שהבינו שבכיבוש יש פגם מוסרי חמור, שמחייב אותם להפר את השתיקה ולחבל במנגנון ההדחקה של החברה הישראלית. הם מסרבים להפקיר את שיקול דעתם המוסרי ולהפקידו בידי הממשלה ששלחה אותם.
אנו חייבים לעצמנו, במיוחד לבני הדור הצעיר, תשובה כנה: מה עושים עם השטחים שכבשנו ב־1967? אם רוצים אותם - עלינו לספחם כחוק ולהעניק שוויון זכויות לשניים וחצי מיליון תושביה הפלסטינים. בכך נקעקע את המפעל הציוני כולו ונסכן את זהותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית. אם לא מוכנים לשלם את המחיר הזה, אזי יש אז לתכנן פרידה חכמה ומסודרת מהשטחים ומשכרון הכוח שמסחרר בנו. דבר אחד אסור לשכוח: בכידונים אפשר להשיג הכול, חוץ מאשר לשבת עליהם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו