הסיקור התקשורתי, במלאת שנה להשבעתו של דונלד טראמפ לנשיאות, נגוע בנימות חריפות של לעג.
כמות לא קטנה של לעג "הרוויח" טראמפ ביושר: הרי הוא לא בחל בהתבטאויות שאינן הולמות אישיות במעלתו, או אפילו נמוכות ממנה. אבל הוא חולל מהפכה, "מהפכת תרבות" ממש, עם השרשת המונח "פייק ניוז" .
טראמפ אולי לא הגה את המונח, אבל עד מהרה ה"פייק ניוז" הופך כלי נשק מסוכן בידי פוליטיקאים רבים נגד התקשורת.
השימוש המילולי התכוף שעושה הנשיא ב"חדשות בדויות", שכביכול אין בהן כל ממשות עובדתית - הקנה לו, במידה רבה, את הניצחון בבחירות. עד כדי כך.
הוא מנצל בתבונה, מבחינתו, את הסלידה שקיימת בקרב ציבור ניכר של צרכני תקשורת, לצד העובדה שלמרות סלידתם הם לא יניחו מידיהם את העיתון, וגם לא ישביתו את שידורי החדשות.
לפני ימים אחדים הגה טראמפ מעין "שיפור" בקרב שהוא מנהל באמצעות "חדשות בדויות": הוא העניק ציונים (לגנאי) לאמצעי תקשורת מרכזיים בארה"ב, שטעו או הטעו, לדעתו: העיתון ניו יורק טיימס זכה לגינוי על תחזיתו של חתן פרס נובל לכלכלה, פול קרוגמן, אשר לאחר ניצחונו של טראמפ בבחירות העריך במאמרו כי אין כל סיכוי לשיפור מצבה הכלכלי של ארה"ב בעת כהונתו. קרוגמן התבדה לחלוטין: מצבה הכלכלי של ארה"ב השתפר מאוד.
עם תשעה אמצעי תקשורת נוספים בארה"ב שספגו את העלבונות שהטיח בהם טראמפ, יצא לדרך המסע הנשיאותי להשחרת אמינותה של התקשורת, ובייחוד זו המתנגדת לו.
ראוי לציין כי בכירים במפלגה הרפובליקנית סולדים מהשימוש הרטורי ב"חדשות בדויות" כדי לקדם סדר יום פוליטי.
אבל האם רק נטיל דופי בטקטיקה שנוקט טראמפ במאבקו נגד אמצעי התקשורת? מן התחזית השגויה שפרסם ה"ניו יורק טיימס" על הכלכלה של ארה"ב ראוי להילמד לקח, אשר למרבה הצער לא יילמד: גם אצלנו בתקשורת תחזיות שונות, בעיקר בתחום הפוליטי, מתבדות לעיתים כה תכופות.
הסיבה: הפרשנות השתלטה אצלנו על החדשות הלא בדויות, כלומר על העובדות.
למשל, רוב הפרשנים הפוליטיים בישראל הביעו את ביטחונם כי בנימין נתניהו לא יזכה ב־2015 בכהונה נוספת. ובארה"ב: מי חזה שם את ניצחונו של טראמפ בבחירות 2016 על הילארי קלינטון? אכן, אלה היו הטעיות נטו מטעם התקשורת, ולא מטעמם, מפיותיהם, של מנהיגים.
אבל מה בדבר השימוש ב"חדשות בדויות" כדי להסיח את הדעת, להטעות את צרכני התקשורת בכוונה תחילה, כדי לצבור נקודות במאבק פוליטי?
האם, באמת, משוכנעים הפרשנים אצלנו כי נתניהו עומד לרדת מהזירה הפוליטית? מי יערוב לכך? ואם ייחלץ בשלום מהחקירות, האם יהיה מי שיתנצל על שהטעה את הציבור, אולי כדי להאיץ את קץ הקריירה הפוליטית שלו? איפה העיתונאי שיעז ויאמר "איני יודע"?
המסקנה: בדיווחי התקשורת ראוי לשבץ סימני שאלה יותר מהמקובל. רק כך ייכשל המשתמש בביטוי "חדשות בדויות". הספק של הציבור יפחת ואמינות התקשורת תגבר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו