צ'לסי מנינג נולדה וגדלה כברדלי מנינג. ברדלי התגייס לצבא ארה"ב ושירת במודיעין האמריקני. במהלך שירותו הדליף אלפי מסמכים מסווגים לאתר ויקיליקס, נתפס, הורשע ונשפט ל־35 שנות מאסר. בכלא החל ברדלי בתהליך לשינוי מינו, אולם גם לאחר שהפכה לאישה נותרה מנינג כלואה לצד גברים. היא סבלה מהתעללות תמידית, מצבה הנפשי הידרדר, ניסתה להתאבד ובריאותה התרופפה. הנשיא ברק אובאמה, בסוף כהונתו, קצב את עונשה והיא שוחררה.
יש מי שבעיניהם מנינג היא גיבורה. בעיני חלקים מסוימים בשמאל האמריקני היא זו שהעזה לחשוף את פניה האמיתיות של המלחמה בעיראק, ויותר מזה, את התנהלותה הכושלת והמושחתת של ממשלת ארה"ב במהלך המלחמה הזאת. היא החייל הקטן שרק רצה לשרת את ארצו ולפתע פתאום גילה עד כמה המלחמה שונה מכפי שתיאר לעצמו. היא זו שהיתה מוכנה לסכן את חירותה כדי לאפשר לעולם לראות את השקר הגדול.
אבל בעיני רבים אחרים מנינג היא בוגדת. מזכיר ההגנה האמריקני בתקופת אובאמה, אשטון קרטר, התנגד נחרצות לשחרורה. קנדה מנעה את כניסתה, אוניברסיטת הרווארד אולצה, לאחר לחץ ציבורי שהופעל עליה, לוותר על שירותה של מנינג כמרצה אורחת ולהתנצל על עצם הבחירה בה. הנשיא טראמפ כינה אותה "בוגדת כפוית טובה".
ממי שהורשעה בריגול וקיבלה את החופש שלה, היינו מצפים להודות על מזלה הטוב ולהימנע מאור הזרקורים. אבל מנינג לא רק שאינה מתאמצת להסתתר, אלא ממשיכה לאתגר את המערכת ולעורר סערות. לפני כמה ימים הודיעה כי היא רצה לסנאט ותנסה להיבחר כדמוקרטית מטעם מדינת מרילנד.
אי אפשר למנוע ממנה להתמודד, זאת זכותה. וכרגע, למעט הרעש הגדול שהיא עוררה, ספק אם יש לה סיכוי לנצח בפריימריז. אבל עצם ההתמודדות שלה מציבה אתגר בפני המפלגה הדמוקרטית, חושפת את השמאל האמריקני לשאלות וללבטים: האם אפשר, בכלל, לגלות אהדה ולקבל לשורותיך מישהי שהורשעה בריגול? האם בשם הליברליזם והפתיחות והפציפיזם אפשר וראוי לחבק אסירה לשעבר שלא רק שלא הביעה חרטה על מעשיה, אלא מנפנפת בהם בגאווה?
מנינג היא לא עוד מתמודדת שנושאת את דגל זכויות הקהילה הלהט"בית. היא לא דניקה רואם, הטראנסג'נדרית הראשונה שזכתה במושב בבית המחוקקים של וירג'יניה לפני כמה חודשים ועשתה היסטוריה. היא סדין אדום, מישהי שיכולה לצבוע את המפלגה הדמוקרטית בצבעים שיפריעו לרבים להצביע לה בבחירות הבאות. מי שמאפשר לה לייצג אותו הוא לא "סתם" דמוקרט, אלא שמאל קיצוני רדיקלי שרואה בעבירה חמורה על החוק מאבק מוסרי צודק וראוי.
יש לקוות שמנינג לא תנצח בפריימריז. המפלגה הדמוקרטית לא זקוקה לנציגים קיצוניים כמוה, בוודאי לא בעידן שבו מי שמקיף את הנשיא טראמפ והוא עצמו מובילים שיח והתנהלות קיצוניים ואלימים. דווקא בימים אלה זקוקים הדמוקרטים לקולות רגועים ובעיקר ממלכתיים. בעצם לא רק הדמוקרטים - אלא אמריקה כולה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו