במלאות שבע שנים לפרוץ המהומות בתוניסיה בדצמבר 2010, שהביאו למיטוט משטרו של הנשיא בן עלי ובישרו את בוא האביב הערבי, שבה המחאה בתוניס ומרימה ראש. במוקדים רבים ברחבי המדינה פרצו הפגנות ומהומות ובאי ג'רבה אף הוצתה אש בבית הכנסת המקומי. השלטונות מיהרו לעצור יותר מאלף מפגינים וכן כמה מראשי מפלגות האופוזיציה, בתקווה להביא את המחאה לסופה, אבל ספק אם הדבר יעלה בידם.
המחאה בתוניס פרצה, כמו לפני שבע שנים, בשל מצוקה כלכלית עמוקה שהיא נחלתם של רבים מבני הדור הצעיר במדינה. מתברר אפוא כי איש לא למד את הלקח מן הסערה שפקדה את העולם הערבי בתחילת העשור וכי הצעירים שחוללו את מהפכות האביב הערבי נותרו נעדרי תקווה לעתיד טוב יותר. דומה שמצבם רק הולך ומידרדר.
ראויה לציון גם העובדה שהמהומות פרצו דווקא בתוניס, שנתפסה עד לאחרונה "כווילה בג'ונגל", היינו, כמדינה הערבית היחידה שהצליחה לשרוד את גלי הצונאמי של האביב הערבי, להשיב לעצמה את היציבות הפוליטית והכלכלית ואף להוסיף ולקיים מערכת דמוקרטית בבחינת שושנה בין החוחים במרחב שסביב לה. אלא שמתברר שלא לעולם חוסן.
עם פרוץ האביב הערבי קראו רבים בישראל לממשלה שלא לעמוד מן הצד אלא למהר ולהביע הזדהות ואף תמיכה בצעירים המפגינים ברחובות. הם אף הזהירו כי אל לה לישראל למצוא עצמה בצד הלא נכון של המפה ובניגוד לכיוון מהלכה של ההיסטוריה. אלא שמתברר כי קרוב לעשור לאחר שפרצה הסערה במזרח התיכון מוצאת עצמה ישראל מבחינות רבות מצויה דווקא בצד הנכון של המפה במרחב שסביב לה.
מקהיר הודלף כאילו אנשי ביטחון מצרים הורו לכלי התקשורת במדינה להנמיך פרופיל בשאלת ירושלים ולא להלהיט את הרוחות בקרב דעת הקהל בסוגיה זו. הם הסבירו שעיסוק יתר בשאלת הסכסוך עם ישראל ובשאלת ירושלים מנוגד לאינטרס המצרי, הממוקד כולו במאבק בטרור ובאיראן. ואילו מכיוונה של סעודיה דווח על שיחה שקיים יורש העצר הסעודי, מוחמד בן סלמאן, עם אבו מאזן, ובה ייעץ למנהיג הפלשתיני להסתפק כבירה באבו דיס או ברמאללה שהרי, כך שאל אותו, מהו המרחק ביניהן לבין ירושלים?
אבל לא צריך להזדקק להדלפות כדי להכיר בכך שמצרים וסעודיה נכונות לשתף פעולה עם ישראל במאמץ לשמר את היציבות באזור ולבלום את הטרור ואת איראן, וממילא גם בניסיון להגיע להסדר מדיני בין הישראלים לפלשתינים שיהיה מקובל על שני הצדדים, ובוודאי על ישראל.
מתברר אפוא כי אף על פי שהאביב הערבי לא הביא מרפא לחוליו של העולם הערבי, וזה נותר כשהיה ואף הוחרף, הרי בכל האמור בישראל מדובר אכן באביב ערבי־ישראלי של ממש. שהרי ישראל כבר איננה מצויה במוקד ובמרכז, אינה נתפסת כמקור לבעיות או כשק חבטות שבעזרתו אפשר לווסת לחצים של דעת הקהל ולמנוע מהומות מבית. נהפוך הוא - בעבור השליטים והאליטות במדינות ערב שסביב לנו, ישראל נתפסת כחלק הכרחי של הפתרון ולא כחלק מן הבעיה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו