כדאי שמנהיגי הליכוד ונבחריו יפנימו את המסר שמבטאים מתנגדי חוק המרכולים מתוך הממשלה. זהו סנטימנט עמוק, שרבים בימין החילוני־ליברלי, זה שלעיתים קרוי בלעג (או בנוסטלגיה) הליכוד של פעם, שותפים לו זה מכבר. גם אם חוק המרכולים "לא ישנה דבר בשטח", ואפילו ששר הפנים מכריז כי יתקשה לאוכפו, הוא עדיין קשה מאוד לעיכול.
מה שממוסגר תקשורתית כפרק נוסף בפולמוס הנצחי על מעמד השבת במרחב הציבורי, נחווה בפועל על ידי אזרחים כחדירה למרחב הפרטי. אני מכיר כמה תומכי ליכוד שהזדהו, לתדהמתם, עם משל "החמור החילוני" של אורי משגב ב"הארץ". השר אופיר אקוניס וח"כ שרן השכל הודו בכך בעצמם: רבים מדי בימין מתעבים את החוק הזה. ואולי צריך לדייק: דווקא אלה שאינם עוינים בהכרח את המצע הערכי־מסורתי שעליו צומח חוק המרכולים, מתעבים את עצם קיומו - כחוק.
נכון שרבים ממצביעי הליכוד יכולים לחיות בשלום עם הכורח "לקנות את החלב והסיגריות עוד ביום שישי", כפי שכתב דרור אידר בסוף השבוע. אלא שקשה להם לקבל שממשלתם הנבחרת, דווקא בהנהגת הליכוד, פועלת לצמצם פעילות מסחרית ופוגעת בחופש הבחירה של אזרחיה. זה לא עניין של פינוק ואזורי נוחות - שגם אותם, אגב, מותר לאדם העובד לדרוש. זה גם קצת יותר מסלידה אינסטינקטיבית מהתערבות של מיעוט חרדי באורח חייו של הרוב החילוני. זו התנגדות שנובעת מאי נחת הולך ומתרחב לנוכח התחושה שבהרבה מדי ויכוחים ערכיים, תרבותיים, חינוכיים - הופך הליכוד בהדרגה מכוח משחרר לכוח מדכא.
הביטו בשלל קריאותיה של שרת התרבות, מירי רגב, לצנזר או לקצץ תכנים. גם אם רבים בימין מסכימים עם ביקורתה על המונוליטיות האידיאולוגית בשדה התרבות, קשה להם, דווקא כליכודניקים, עם פרקטיקות של פסילה או של התערבות ממשלתית בתוכני היצירה התרבותית.
תמיד יש הנמקות לגיטימיות וענייניות. אבל בחלוף הזמן, כשנגמרים הדיונים, נותר רושם מצטבר: סנקציה תקציבית על תיאטרון, איום בהסרת תמיכה מפסטיבל, ניסיון - מופרך - לכפות קוד לבוש על מופעי מחול. ולא רק תרבות: פיקוח על פעילות והתבטאויות עובדי מדינה, רגישות יתרה לפעילות פוליטית במוסדות ציבוריים, חתירה לרגולציה על תוכן באקדמיה. צריך להבין את חוק המרכולים גם בהקשר הזה.
לא הייתי פוטר במחי יד את קולות המחאה, בפרט כשהם עולים מתוך המחנה. הלוא זהו הדבק האידיאולוגי בליכוד, מעידן חירות ועד היום: התנגדות להגמוניה כוחנית, הסרת חסמים, פתיחת שווקים לתחרות. לפני שאנחנו ימין אידיאולוגי, הם יאמרו, אנחנו דמוקרט־ליברלים. לשם כך "הפלנו" את מפא"י, ובעבור זה אנחנו מנהלים גם היום מאבק במנגנוני ההשתקה, ההדרה ועודף הרגולציה. רבים בליכוד חשים היום שמשהו בלהט השלטוני בממשלה הנוכחית חותר בהתמדה תחת האתוס המכונן של תנועתם. זהירות, שמא דווקא במלאות יובל ה־40 למהפך, ימצא עצמו הליכוד בתפקיד מפא"י.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו