בשנת 1950 עתר ישראל אלדד (שייב), אביו של פרופסור אריה אלדד, נגד שר הביטחון דוד בן־גוריון ומשרד החינוך, בשל סירובם להעסיקו כמחנך עקב דעותיו ופעילותו הפוליטית. הימים היו ימי הרדיפה הפוליטית של מפא"י אחר מתנגדיה ויריביה, ושייב לא התקבל ללמד במוסדות החינוך של המדינה שאך קמה. טענת המדינה בבג"ץ היתה כי הוא מטיף נגד צה''ל וחותר תחת ביטחון המדינה.
לאחר ששר החינוך נפתלי בנט הבין כי לא יוכל לאסור את כניסתם של ארגוני זכויות אדם המתנגדים לכיבוש הישראלי בגדה המערבית (שוברים שתיקה, פורום משפחות שכולות, האגודה לזכויות האזרח), הוא בחר להעביר את הפתרון לחקיקה בכנסת. לאחרונה, עברה בקריאה טרומית הצעת חוק המבקשת להסמיך את שר החינוך לקבוע כללים, שמטרתם לחסום את הכניסה לבתי הספר בפני גורמים ומרצים מן החוץ. פעילותם של גורמים אלה "עומדת בסתירה חמורה ומשמעותית למטרות החינוך הממלכתי", או מעוררת "חשש שחיילי צבא הגנה לישראל יועמדו לדין בערכאות בינלאומיות ובמדינות זרות".
כל תכלית הצעת החוק היא לסתום פיות ולהלך אימים על מורים ומנהלים, שדעתם אינה מתיישבת עם דעתו של שר החינוך. למעשה, הצעת החוק מאפשרת לכל שר חינוך ליצור לעצמו רשימת ארגונים, אשר לדעתו "מסכנים את צה"ל או חותרים תחת מטרות החינוך". עמימות ההגדרה מעניקה כוח מסוכן מאוד לפרשנותו של שר החינוך, להגדיר מה לדעתו מסכן את צה"ל או את המערכת שעליה הוא מופקד.
מטרת מערכת החינוך, כפי שמעוגנת בחוזר מנכ"ל בנושא השיח החינוכי, היא "לחנך את תלמידיה לשיקול דעת ערכי, לתודעה ציבורית פוליטית, למעורבות חברתית ופוליטית ולנקיטת עמדה, ועל כן היא מבקשת לעודד את השיח הערכי והביקורתי ואת ריבוי העמדות בכיתה במסגרת חינוך אזרחי משותף לכל מגזרי החברה".
הצעת החוק, שמובאת השבוע להכנה לקריאה ראשונה בוועדת החינוך של הכנסת, חותרת בדיוק תחת המטרות המצוינות בחוזר המנכ"ל, שנכתבו בהבנה בריאה. בתי הספר הם חממה לדיון ברעיונות שונים, ובכללם קונפליקטים רבים הנמצאים בליבה של החברה הישראלית. בעידן שבו הכל פוליטי, יש לאפשר למנהלי בתי הספר ולמורים את שיקול הדעת באשר להחלטה מי ראוי להיכנס בשערי המוסד. מנהלי בתי הספר אינם פקידים; הם אנשים בעלי שיקול דעת אחראי וערכי. גם אם דעתם אינה כדעתו של שר החינוך, על שר החינוך לגלות נדיבות ואורך רוח במערכת שעליה הוא מופקד, ולאפשר ריבוי דעות - גם אם חלקן מקוממות אותו.
פרשת אלדד שייב הסתיימה בהחלטה לאפשר לעותר ללמד בבית הספר ללא אפליה. יתר על כן, בג"ץ מתח ביקורת על עמדתו של דוד בן־גוריון בעניין. טרם ההחלטה, ובניסיון לסייע לחברו אלדד שייב, כתב המשורר אורי צבי גרינברג לבן־גוריון כי "דווקא משום שהוא (שייב) מורה טוב, הוא מכניס את הפוליטיקה שלו גם בשיעור דקדוק". ללמדנו משהו על נפילי העבר וקטני ההווה.
הכותב הוא מנהל בית הספר "תיכונט" ע"ש אלתרמן בתל אביב
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו