את הסערה האחרונה בדבר קלטות יאיר נתניהו אין לבחון באופן מבודד. הגיע הזמן להכיר בתופעה מתמשכת. שמה של התופעה – "פלגיזם".
את הפלגיסטים כולנו מכירים. הם נמצאים בכל מוקדי הכוח של התקשורת הישראלית ושיטת העבודה שלהם היא לא פחות מגאונית. העיקרון הראשון בשיטת הפלגיזם הוא להביס באופן א־פריורי כל אפשרות לביקורת, בבחינת כל המבקר את השיטה הוא אויב האנושות.
זה נשמע פומפוזי אבל זה עובד – הפלגיסט אף פעם לא יוצא נגד אדם פרטיקולרי, חלילה. הוא חלק מתנועה מוסרית אלטרואיסטית, או כך לפחות הוא מאלץ אותנו לתפוס אותו, בעודו מנכס לעצמו עמדה מוסרית אוניברסלית שאין עליה עוררין.
בשבוע החולף הפלגיזם הגדיל לעשות והציב נוסחה חדשה – מי שמבקר את הפלגיסט חייב להיות בעד ניצול נשים, בעד קיומם של מועדוני חשפנות, בעד זנות וחלאה אנושית באופן כללי. זו דרך נהדרת לקשור מראש את שתי הידיים של מבקריך מאחורי הגב: הפלגיסט הוא מאור אידיאת הטוב של אפלטון, וכל מי שמעז לצאת נגדו הוא אדם לא מוסרי בהגדרה.
הרשת עשתה בשבוע החולף את מה שהיא יודעת לעשות הכי טוב: שיקפה כיצד זה עובד בחיים האמיתיים. כל מי שזע באי נוחות נוכח פרסום השיחה הפרטית בין יאיר נתניהו לחבריו, הותקף באופן אישי ומצא את עצמו נושא את אות הקלון האולטימטיבי – שנאת נשים. אלא שמדובר בשיטה נכלולית וערמומית מאוד מכיוון שהדיכוטומיה הזו היא שקרית מיסודה.
אפשר היה להיגעל מתוכן השיחה הפרטית שהתגלגלה ברכב - ואז להיגעל באותה מידה מהעובדה שגוף תקשורתי מרכזי החליט לפרסם אותה וגם לשלם עבורה כסף. אין בכך שום סתירה; זה רק הפלגיזם שרוצה שנחשוב שקיימת כזאת כדי לחמוק מהדיון האמיתי, כלומר זה שיחשוף את ערוותו.
הדיון האמיתי הוא הזכות לפרטיות. מכיוון שהדמגוגיה היא אחת מאבני היסוד של הפלגיזם, תמונתו של הנסיך הארי בתחפושת של נאצי עלתה על המרקע בכל חמש דקות, כדי שכולנו נבין שהפלגיזם לא רודף ראש ממשלה מכהן דרך התקפה בלתי פוסקת על משפחתו, אלא מיישר קו עם התקשורת שמעבר לים. הרי גם "הילדים של" הם מושא ראוי לסיקור תקשורתי.
ובכן, זה לא אותו דבר – תחפושת של נאצי לא נמצאת במרכול הקרוב לארמון בקינגהאם. צריך להתאמץ כדי להשיג אותה, וההחלטה ללבוש אותה בציבור ולעיני המצלמות היא אכן החלטה שיש לדון עליה גם בתקשורת. אבל יאיר נתניהו שוחח באופן פרטי עם חבריו בתוך מכונית סגורה. הוא נחשף ברגע פרטי ומביך, ממש כאילו היה נתפס בצפייה בפורנו (גם שם יש ניצול נשים) או מחטט באף.
אבל הפלגיזם, במסווה טהרני של צדק אבסולוטי, רומס את אחת הזכויות שיש לכל אדם. בכך הוא מטשטש את ההבחנה החשובה (והאנושית) בין הספירה הפרטית לציבורית. זו ההבחנה שבמובנים רבים מקיימת את האפשרות של חברה אנושית תקינה.
שר ההיסטריה יחלק לתנועת הפלגיזם ציון לשבח. לעומתו, שר ההיסטוריה עוד ישפוט את התנועה הזאת לחומרה. שכן מתוך אג'נדה פוליטית צרה ומובהקת, היא מותירה אחריה עיי חורבות מוסריים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו