אונר"א היא הבעיה, לא הפתרון

רופא המחפש תרופה למחלה חייב קודם לאבחן את הסיבה. אחד הקשיים המרכזיים בדרך לפתרון הסכסוך בינינו לפלשתינים הוא אונר"א, סוכנות האו"ם שהוקמה באופן בלעדי לטפל רק בפליטים פלשתינים, ומנציחה את פנטזיית השיבה. 

סוכנות הפליטים העולמית של האו"ם, UNHCR, מטפלת בשנים האחרונות בכ־66 מיליון פליטים אמיתיים ממלחמות אזרחים, סכסוכים עקובי דם ואסונות טבע. במקביל, אונר"א, שהוקמה במיוחד לפליטים הפלשתינים כשהיו רק כ־700 אלף, מטפלת כיום לכאורה ב־5.3 מיליון איש שהיא מגדירה כפליטים, אך כל קשר ביניהם לפליטות מקרי לחלוטין. 

חלק מהפליטים כלל אינו קיים. מפקד האוכלוסין האחרון בלבנון מצא ששני שלישים ממספר הפליטים שאונר"א דיווחה עליהם, פשוט מומצאים. 300 אלף איש קיימים רק בדו"חות של אונר"א, אבל במציאות הם נעלמו. ברור שלאונר"א יש אינטרס לנפח את המספרים - הם עושים מזה עסק טוב. התקציב שלהם לפליט גדול פי 4 מזה של סוכנות האו"ם לפליטים: 246 דולר מול 58.

אונר"א נולדה בחטא ומתקיימת בחטא. הארגון מנציח את סוגיית הפליטים הפלשתינים, מונע הגעה להסדר מדיני, תורם להסתה אנטי־ישראלית ופוגע בטיפול בפליטים אמיתיים. 

כל עוד אונר"א קיימת, אנו גוזרים עלינו לא רק היעדר הסדר בהווה, אלא מבטיחים שגם בעוד עשור או שניים, כשתלמידי אונר"א הנוכחיים יגיעו לבגרות אחרי שנים של הסתה, גם אז לא יהיה שום שינוי לטובה. צריך להסתכל על האינטרס ארוך הטווח של ישראל ושל כל מי שרוצה להגיע להסדר שלום עתידי. 

העולם יודע את זה, ישראל יודעת את זה, אך לכולם היה נוח לשבת מהצד ולא לעשות כלום לתקן את העיוות ההיסטורי הזה. עד שבא ממשל טראמפ ואמר בצורה ברורה שאונר"א היא חלק מהבעיה ואינה יכולה להיות חלק מהפתרון. 

כאשר ארה"ב הודיעה שהיא שוקלת לעצור את המימון האמריקני לאונר"א, ישראל היתה צריכה לאמץ את ההצעה בשתי ידיים. התגובה הישראלית, ששיקפה את גישת מערכת הביטחון, היתה מגומגמת והססנית; היא ביטאה קוצר רואי והעדיפה שקט בטווח הקצר שעליו עלולים כולנו לשלם ביוקר בטווח הבינוני והארוך. 

מערכת הביטחון חוששת מאי יציבות, אם המימון לאונר"א ייפסק. לתפיסתי, יש ארגוני או"ם שכבר עכשיו פועלים בשטח כמו UNDP, סוכנות הפיתוח של האו"ם ו־UNOP שיכולים בצורה מהירה יחסית לספק שירותים הומניטריים. רבים מהפלשתינים שמקבלים כסף ושירותים מאונר"א לא יזילו שום דמעה אם יקבלו את הסיוע הזה מגוף אחר שלא עשה להם אינדוקטרינציה. האם זה קל? לא. האם חלק מהטענות של מערכת הביטחון הגיוניות? כן. אבל זאת ראייה לטווח קצר. יש לנו כאן פצצה מתקתקת, ואם לא נפרק אותה עכשיו, היא תתפוצץ לנו בפנים בטווח הארוך. 

אנו עומדים בצומת היסטורי. הממשל האמריקני מביא חשיבה חדשה ביחס לאו"ם ולמזרח התיכון, ואינו מוכן לממן ארגונים שפועלים נגד ביטחונה הלאומי של ארה"ב. במקרה של אונר"א, מדובר בארגון הפועל בניגוד לאינטרס הלאומי הביטחוני של מדינת ישראל וכל מי שבעד הסדר שלום באזור. סגירת אונר"א תהיה צעד ראשון בדרך לריפוי המחלה, לפני שתהפוך לממאירה.

רון פרושאור הוא ראש מכון אבא אבן לדיפלומטיה בינ"ל במרכז הבינתחומי הרצליה, לשעבר שגריר ישראל באו"ם

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו