עוון בנים על האבות

כל מי שיש לו ילדים יודע שזה לא מתנהג כמו מתכון של קרין גורן. אתה יכול להכניס מצרכים של חמין ולקבל עוגת גבינה, או להפך. 

גדולי אבותינו פספסו בחינוך. בנו של אדם הראשון היה רוצח, לאברהם יצא בן גנב, יצחק כשל עם עשו, מיעקב יצאו הבנדיטים שמעון ולוי וגם ראובן ששכב עם בלהה, הנכד של משה היה כהן עבודה זרה, הילדים של אהרן הקריבו אש זרה, בניו של עלי הכהן היו פרסומת לחטאים, ילדיו של שמואל לקחו שוחד והטו משפט, ודוד המלך הביא לעולם את אבשלום, שבא אל פילגשי אביו לעיני כל העם.

התנ"ך מספר לנו על אנשים גדולים שלא הצליח להם עם השכפול הגנטי. לא כי הפירות הבאושים מעידים על העץ. כדי שנדע שחינוך הוא לא משוואה אלגברית. לא הכל בידינו. 

בדרך כלל מי שהקדיש את חייו לעשייה ציבורית, שילם על כך בחינוך ילדיו שלו. הרצל, בעל התניא, הרב שך, מנדלסון. לגדול בבית של מנהיג זה לגדול בבית עם חיסרון: במשפחה רגילה מחנכים את הנער על פי דרכו. מנהיג שמוביל עדה שלמה לא יכול להגיד לכולם משהו אחד, ואת הבן שלו להחריג. וכשלא מסוגלים להכיל חריגות, הילד מורד. 

אין אפוטרופוס לחינוך. אין ביטוח. זה עובד גם הפוך: גדולי מנהיגינו צמחו בבתים הרוסים. אברהם היה בנם של עובדי צלמים, משה גדל על ברכי מלך מצרי, דוד היה הילד המוזנח במשפחה, הלל הזקן גדל בתוך עוני מחפיר, התנא רבי אליעזר לא למד דבר עד גיל 22, רבי עקיבא עד גיל 40. מרחב הזונה יצאו שמונה נביאים - נריה, ברוך, שריה, מחסיה, ירמיה, חלקיה, חנמאל, שלום - ונביאה אחת, חולדה. הנביא עובדיה היה גר אדומי, רות מואבייה, אונקלוס רומאי. המדרש מספר ששמעיה ואבטליון היו נכדיו של סנחריב, שצאצאי סיסרא למדו תורה בירושלים, וניניו של המן למדו תורה בבני ברק.

היזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה, והיזהרו בבני עמי הארץ שנעשו תלמידי חכמים. אנשים דגולים צומחים מקרקע מבוקעת, כי מי שהצליח לטפס מלמטה יש לו את האקס פקטור המסתורי. תעצומות נפש מיוחדות. הגמרא אומרת שמי שבנו בן תורה, ובן בנו בן תורה, זוכה לעולם הבא. זה כל כך נדיר הסתברותית להצליח גם עם הבנים וגם עם הנכדים, שמי שעבר את הדור השלישי בהצלחה - חכמינו חשבו שמגיע לו פרס. 

כאב לי על נתניהו. שום דבר בקלטת הלוהטת ששודרה לא צריך לדבוק בו. זה לא אומר עליו דבר וחצי דבר. וזה לא שהמיקרופוניסטים שמיהרו לפתוח עליו ג'ורה יכולים להבטיח שילדיהם ייצאו לתפארת האומה. אגב, לנתניהו יש גם בת חרדית, ילדה טובה ירושלים, ובן נוסף, חתן תנ"ך.

20 שנה דוחפים לנו ב"חדשות 2" בוטות והחפצת נשים. השבוע הם ניערו מאבק את החמוּר סבר שלהם ולבשו אותו. לא ראינו את הפרצוף הזה כשגורי אלפי סיפר ב"מצב האומה" שהזמין חשפנית (והתנצל אחר כך על הקטע הזה), או כשאותו ערוץ שידר כתבה מבחילה על תיירות המין הישראלית בבוקרשט. ניצול נשים בתעשיית הזנות והחשפנות, כולל במנהג הפופולרי של מסיבות רווקים, לא רשום על שם יאיר נתניהו. 

וכמו בסירי הענק של הגעלת הכלים בשכונת גאולה בערב פסח, במשך כמה ימים עברנו כולנו הגעלה קולקטיבית. גועל. גועל ובחילה. להיגעל מהטקסטים של הדוברים הצעירים והשיכורים (יש כאלה שמשתכרים ואומרים דברי תורה, בעיניי ראיתי). להיגעל מהקלטת סתר בזויה, שיש בה מעילה באמון, כיעור ואלימות מרושעת. כן, אלימות. ארור מקליט רעהו בסתר. ולהיגעל מההחלטה לשדר קלטת וולגרית שהמועצה לשלום הילד היתה צריכה להטיל עליה צנזורה. לא בשביל להגן על יאיר, בשביל להגן עלינו.

מי שמכיר אותי יודע שבשמונה בערב אני צופה עם הילדים בחדשות. זה חלק משגרת הערב שלנו. אני יושבת לצידם ומתווכת להם את החדשות. מגיל צעיר הם לומדים להיות אזרחים מעורבים, מומחים בהטלת ספקות למרחקים ארוכים, וציניים במידה. זונות וחשפניות בשמונה בערב? צור ישראל וגועלו. 

 

פורנו מוות

תמלול ההקלטה בת ארבע הדקות שבה נשמע גיל־עד שער מתקשר למשטרה, פורסם מייד לאחר החטיפה כטקסט כתוב. "חטפו אותי", אמר הנער באומץ, "ראש למטה, ראש למטה", צעקו המחבלים השפלים. 

הנערים הובאו למנוחות במסע לוויה משולש. בשעה שלוש התחילו בהספדים בנוף איילון, באלעד ובטלמון. בחמש וחצי הצטרפו שלוש השיירות למסע אחד בבית העלמין במודיעין. בחדשות של חמש, בדרך מההספדים לקבורה, התירה המשטרה לפרסום את קלטת השמע ובה מה שהתרחש ברכב בדקות שלפני הרצח. 

מאחר שהתמלול כבר פורסם, אין ערך חדשותי בצרור היריות שקטע את חיי הנערים. שום עניין ציבורי בנשימותיהם האחרונות וגניחות הכאב שלהם. כשתהיתי איזה עניין לציבור יש בשידור הקלטת הקולית, ומדוע בזמן שהמשפחה בדרך ללוויה, ענה לי אחד העורכים החשובים: "אני לא יאנוש קורצ'אק ולא מחנך, אני צריך טראפיק".

מדינה שלמה האזינה גם לאימה של בני משפחת אטיאס לפני התאונה בטבריה, כולל "שמע ישראל" אחרון, כאילו שאנחנו צופים בסרט טבע. המשטרה פרסמה את השיחה של רפי אטיאס למוקד 100 דקות לפני שנספו הוא, אשתו ושישה מילדיו. 

זהו פורנו מוות. הצגה פומבית של רגע פרטי על מנת לעורר גירוי. מרגילים אותנו לצרוך ריגושים בגרף עולה. כשאדם שחייו בסכנה מתקשר להזעיק עזרה הוא לא נמצא בתיאטרון, ולא צריך לחשב כיצד יושמעו בחדשות רגעיו האחרונים. גם זעקתו הבהולה של הרב רזיאל שבח הי"ד ("ירו בי! ירו בי!") שודרה באמצעי התקשורת. אביו שמע על הפיגוע כשזיהה את קולו של בנו ברדיו. כמה נורא. 

קו אחד עובר בין שתי ההקלטות של הימים האחרונים - יהודי ירוי, גוסס, זועק לעזרה; ולהבדיל יהודי שיכור בבילוי מפוקפק מאוד - אובדן הפרטיות. גרף החיפושים בגוגל של המילה "הקלטה" קפץ השבוע בצירוף "יאיר נתניהו" ו"פיגוע בחוות גלעד". זה שאנשים מחפשים פורנו, זו לא סיבה לתת להם. לגופים המשדרים יש אחריות חינוכית. תנצרו. תהיו קצת יאנוש קורצ'אק.

 

***

הבהרה. בליבוי האש בין דתיים לחילונים ברמת השרון, שעליו כתבתי פה בשבוע שעבר, יש אחריות לשני הצדדים. נדמה שגם הגרעין התורני ברמת השרון מחפש איפה לריב. טעיתי בכך שקשרתי בין גילויי שנאה של פעילים חילונים ברמת השרון לבין עמותת "רמת השרון חופשית". בעמותה מנסים לעצור את השתלטות הגרעין הדתי על מוסדות בעיר, השתלטות שלדעתם פוגעת גם בדתיים עצמם, אבל הם אינם שותפים להסתה המשתוללת. הלוואי שכולם יירגעו וירגיעו. מספיק מסריח פה מדלק. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו