רגע לפני תחילת מסיבת העיתונאים, שבה יכריז מזכיר מדינת אלבמה ג'ון מריל על תוצאות הבחירות לסנאט ועל דאג ג'ונס כמנצח, נישאת תפילה. הכומר האפרו אמריקני מתפלל לשלום הסנאטור החדש והמושלת ולשלום אמריקה כולה.
רק לפני כמה עשרות שנים הוריו נאבקו על זכות הצבעה ושוויון ומקום באוניברסיטה; והנה הוא במרכז החדר, במדינה שההפרדה הבין גזעית בה הפכה סמל ודגל למאבק השחורים בארה"ב. קולו נישא ורם, ומייד כשיסיים יפנו כולם לעבר הקיר שעליו כתובה שבועת האמונים ויקראו בקול: "חופש וצדק לכולם", יד מונחת על החזה. אלוהים בעצמו לא היה מנסח זאת יפה יותר.
היינו שם, משפחה יהודית ישראלית במסע חורף. מריל עצמו, שבאותו יום היה המרואיין המבוקש ביותר בכל רשתות הטלוויזיה בארה"ב, מצטלם עם הילדים, עוצר הכל כדי להעניק להם מחזיקי מפתחות וכוסות שתיה קטנות עם סמל המדינה. אלו הן המזכרות שהם יישאו עמם שנים רבות אחרי שהמפתחות שייתלו על המחזיקים כבר לא יפתחו דבר. והוא וצוותו מזמינים אותנו להישאר שם עד שייחתמו רשמית תוצאות הבחירות, אולי חושבים שנציגי הברית הישנה שנקלעו לשם ביום הזה ממש הם אות מאלוהים, אולי זוהי הכנסת האורחים והחביבות הדרומית שתושבי האזור כה מתגאים בה.
אמריקה דתית. אל תתנו לניו יורק או סן פרנסיסקו לבלבל אתכם, הדרום הוא עולם אחר לחלוטין. צלבי ענק וכנסיות ושלטים נגד הפלות ומספרי טלפון, שאם רק תתקשר אליהם תגלה שישו לא רק חי אלא גם מדבר. אלוהים נמצא בכל מקום, אלוהים יברך את אמריקה. יש בזה יופי, יש רגעים שאתה מרגיש כמו אותם מאמינים שפסלי הבתולה והצלוב מטילים עליהם אימה. בשם האלוהים הזה והסעיף השני לחוקה נשפך דם, הרבה דם. השילוב בין רובים, אמונה וגזענות יכול להיות מסוכן מאוד.
ויש גזענות. הרבה. אמריקה העדיפה ללמוד לדבר פוליטיקלי קורקט במקום להפסיק לשנוא. אבל היום, בעידן טראמפ, כבר לא צריך לדבר את השפה ההיא שהשמאלנים מדי סי וניו יורק כל כך מקפידים עליה. לא צריך להתבייש יותר בדגלי הקונפדרציה ובשנאת האחר. אפשר להיות מי שהיית תמיד ונאלצת להדחיק בשם ערכי הליברליזם והשוויון.
גשר אדמונד פטוס בסלמה, הגשר שעליו צעדו אלפי מפגינים בדרישה לזכות הצבעה, נותר פשוט למראה וחסר ייחוד. מלבד שלט שמציין את אירועי יום ראשון העקוב מדם שבו נעצרו באלימות משטרתית אלפי צועדים מסלמה למונטגומרי, אין עליו שום ציון לאחד מהאירועים החשובים ביותר במאבק של התנועה לזכויות האזרח. לפני כשלוש שנים שוחזר המצעד ההוא, הפעם צעד בראשו הנשיא לשעבר אובאמה. כן, ההוא שרבים, בעיקר בדרום, הרגישו שהניצחון שלו הוא סטירה מצלצלת לערכים ולעולם שלהם.
האבנים הדוממות, ששימשו תפאורה להיסטוריה בהתהוות, משמשות כיום רקע למשפחות, בעיקר אפרו אמריקאיות, שבאות להצטלם במקום כדי לזכור.
לזכור שמה שיש הוא לא מובן מאליו, שהכומר השחור במרכז חדרו של מזכיר המדינה לא יכול היה לעמוד שם רק לפני חמישים ושלוש שנים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו