משפט בלי סוף

המדינה משריינת מיליארדי שקלים מתקציב התשתיות לפיצוי בבית משפט של קבלנים • בורר מלווה? בישראל מעדיפים להזרים את הכסף לעורכי דין • המשפטיזציה חודרת לכל תחום

לאחרונה חברי השוהה בארה"ב חש ברע ופנה למיון בבית חולים הקרוב אליו. כמובן שנערכה לו סדרת בדיקות, הכוללת בדיקות דם, לב וכדומה, ושם הוחלט להעבירו לבית חולים סמוך המתמחה בתחום הרלוונטי. בבית החולים שאליו הוא הגיע נאמר לו שהוא יעבור סדרת בדיקות הכוללת את כל אותן אלה שנעשו לו כשעה קודם לכן. 

למה? כי לפי הפרוטוקול המשפטי של בית החולים, הוא לא מסתמך על בדיקות של בתי חולים אחרים. בירור מעמיק יותר העלה שפסיקות בענייני רשלנות רפואית כללו הטלת אחריות על בית חולים שהסתמך על בדיקות של בית חולים אחר, שהתרשל בהן. חולים, בארה"ב, אך גם בישראל, חווים לעיתים קרובות את המחיר של התגוננות הרופאים מפני תביעות רשלנות רפואית. כמובן שהמחיר הממשי ביותר הוא עלות הטיפול, הכוללת רכיב עלות משמעותי - ביטוח מפני רשלנות רפואית והתנהלות מתגוננת - יקר יותר. 

הבעיה בארה"ב החלה מאז תחילת שנות ה־70, כשבתי המשפט אותתו לשוק שהם יחמירו בפסיקות רשלנות. בתוך עשור מספר התביעות הללו זינק פי 7.5, והביטוחים לרופאים ולמוסדות הרפואיים התייקרו פי 20 ויותר. אחד ממנהלי הקרנות הרפואיות הגדיר את התופעה כ"סרטן האוכל את מערכת הרפואה בארה"ב מבפנים". לדבריו, כיום יש לובי חזק של עורכי דין מובילים למנוע כל רפורמה שתהווה משקל נגד להיסחפות במגמה הזו. 

לפי הנתונים הרשמיים בארה"ב מוגשות מדי שנה לפחות 3 מיליון תביעות לרשלנות רפואית. בארץ מדובר ב־45 אלף תביעות בשנה - כמחצית מארה"ב באופן יחסי. כמובן שמושג הרשלנות התגמש עם השנים ואחד הסעיפים השכיחים הוא "פגיעה באוטונומיה של המטופל". הסעיף, שקיים גם בארץ, כולל מקרים שבהם הרופא לא הציג את כל האפשרויות הטיפוליות למטופל, או עודד אותו לבחור באחת מהן. כמובן שמרבית המטופלים מאיצים ברופא שימליץ בעבורם על אחת האפשרויות.

המשפטיזציה של כל המערכות הציבוריות גובה מאיתנו מחיר כבד. הורגלנו לחשוב, למשל, שההגנה על פטנטים בתחום התרופות מחויבת המציאות ובלעדיה חברות לא ישקיעו בפיתוח תרופות חדשות. אלא שלדברי אותו משקיע בתחום, רבע ועד שליש מההשקעה במחקר ופיתוח מוקצה לרישום פטנטים, הגנות משפטיות ואכיפתן. אם נוסיף לכך את העובדה שמרגע רישום הפטנט הוא נחשף וכל החברות מתחילות בייצור תרופות גנריות, במקום להשקיע במחקר ופיתוח, כלל לא ברור שמבחינה כלל־משקית, ההגנה על פטנטים אכן טובה לכל הצדדים. 

פיצוי בלי בינוי

דוגמה נוספת לעלות הגבוהה של המשפטיזציה היא תחום התשתיות. תקציבי הבינוי והתשתיות צפויים לגדול בשנים הקרובות לא מעט בגלל פיצוי קבלנים על שינויים בפרויקטים שהזמינה מהם המדינה, שנבעו כתוצאה מתכנון לקוי. חברות ממשלתיות משריינות מיליארדי שקלים לפיצוי הקבלנים. גם הקבלנים אינם ששים להגיע לבתי המשפט. במדינות רבות בעולם עברו כבר מזמן למנגנון הוגן ושקוף לבירור מחלוקות בין המדינה לבין הקבלנים, שהורידה את עלויות הפרויקטים. בישראל עדיין מעדיפים להזרים את הכסף לעורכי דין. 

אם לא יהיה שינוי של הרגע האחרון, צפויים בתחילת ינואר להתחיל בכנסת הדיונים על אישורו של תקציב המדינה לשנת 2019 בניסיון לאשר תקציב רב־שנתי עד 2021 כולל. על פי העדכון האחרון להצעת התקציב, שפורסם בנובמבר על ידי משרד האוצר, נראה כי אשכול התשתיות ימשיך לזכות בגידול משמעותי בתקציבו. אם בתקציב 2018-2017 הוקצו כ־25 מיליארד שקלים בשנה לתחום, שהיווה כבר אז הגדלה של כ־30% בהשוואה לשנים קודמות, ב־2021-2019 יחול גידול משמעותי נוסף עד לכ־32 מיליארד שקלים ב־2021 - 7.5% מתקציב המדינה הכולל באותה שנה. 

על פי תוכניות הפיתוח של הממשלה, מרבית התקציבים בתחום יוקדשו לפרויקטים שיבוצעו באמצעות שורה של חברות ממשלתיות כמו נתיבי ישראל, רכבת ישראל, נתיבי תעבורה עירוניים וחברת נמלי ישראל ורשויות סטטוטוריות.

אולם מעיון בדו"חותיהן הכספיים של כמה מהחברות הממשלתיות הגדולות בתחומי התשתיות ניתן לראות כי בשנים האחרונות חלק ניכר מהתקציבים אינו מוקדש לפיתוח שישרת את המשק הישראלי ואת משלמי המסים אלא דווקא לקרבות משפטיים ממושכים בין המדינה, המזמינה את העבודות, לבין הקבלנים המבצעים אותן. רבים מסכסוכים אלה נגררים על פני שנים ומביאים לחריגות מהותיות בתקציבי הפרויקטים ולעיתים גם לעיכובים בהשלמתם.

כך, למשל, גילתה החשבת הכללית הקודמת מיכל עבאדי־בויאנג'ו לפני כשנתיים כי נגד חברת נתיבי ישראל עומדות תביעות בהיקף כספי כולל של 5 מיליארד שקלים, סכום המשתווה כמעט לתקציבה השנתי של החברה. החשבת הקימה צוות לבדיקת נסיבות הצטברות התביעות לסכום זה, אולם ממצאיו לא פורסמו עד היום. לאחרונה פורסם כי גם לחברות הקבלניות המבצעות עבור חברת נת"ע את פרויקט הקו האדום של הרכבת הקלה בתל אביב, תביעות כספיות בהיקף שצפוי להגיע לכמיליארד שקלים ולהביא לפריצת התקציב ולעיכוב בסיום הפרויקט. גם נגד רכבת ישראל עומדות תביעות קבלנים בהיקף של כמיליארד שקלים. המצב אינו שונה במרבית המיזמים הגדולים בתחום הבינוי והתשתיות שנוהלו בישראל בשנים האחרונות. 

דרוש בורר

במחקר שבוצע במכון הלאומי לחקר הבנייה בטכניון עבור משרד השיכון ב־2011 תחת הכותרת "גורמים שורשיים לחריגות תקציב במיזמי בנייה", מציינים מחברי המחקר כי "שכיחים הפרויקטים שבהם היזם משלם יותר ליועצו המשפטי כדי להתגונן מפני חריגים מאשר למהנדסי הפרויקט" או במילים פשוטות יותר - עדיף לגרור את הקבלן בבתי משפט מאשר להתמקד בתכנון ובפיקוח מקצועי יותר של המיזם.

המחלוקות האלה בין המדינה לקבלנים בלתי נמנעות. אם נחשוב, למשל, על מיזם כמו מנהרות הכרמל, ודאי שהמבצע לא יכול להעריך את עלות המיזם לפני תחילת העבודה. נכון יותר לומר שהעלות של הסעיפים הבלתי צפויים תהיה גבוהה, ולכן לא הוגנת לאחד הצדדים. אלא שבמקרה הזה, כמו במקרים רבים אחרים, ראוי לזכור שמדינת ישראל אינה מקרה יוצא דופן בעניין. גם מדינות אחרות מקימות תשתיות בדרכים דומות - באמצעות קבלנים מבצעים - וגם הן מתמודדות עם בעיות דומות. מתברר שבמרבית מדינות המערב החוזים מהסוג הזה נחתמים יחד עם הסכמה בין הצדדים על מהנדס בורר. אותו בורר מלווה את המיזם לכל אורכו ורשאי להזמין חוות דעת מקצועיות לבחינת בעיות שצצות לאורכו. לבורר יש סמכות משפטית להכריע בסוגיות שצצות באופן שוטף בלי לעכב את ביצוע העבודות או התשלומים, ובלי הצורך להשתמש בבתי המשפט.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו